אלי מסכם את מערכת הבחירות בנתניה ומגדיר אותה כ"חגיגה דמוקרטית אמיתית". לדבריו, עצם ההתמודדות יצרה עניין, מתח והניעה את הציבור לצאת לקלפיות, גם כאשר תוצאת הבחירות נראתה מראש ברורה.
בפתח דבריו משתמש אלי בביטוי מהעולם החרדי, "אשרי טלי, ביתו של אהרון, חזק וברוך", כמחווה בשפתם של גורמים חרדיים שתמכו באבי סלאמה. לדבריו, זהו סלנג מקובל במגזר, ביטוי של ברכה והוקרה, והוא מבקש באמצעותו להמחיש את האופן שבו השיח הפוליטי חצה מגזרים וקהלים.
אלי מתעכב על תפקידה של טלי מולנר במערכת הבחירות ומציין כי עצם החלטתה להתמודד הייתה חריגה בנוף המקומי. מולנר, לדבריו, לא הייתה מועמדת מהאופוזיציה אלא חברת קואליציה מכהנת. במשך כשנה ושמונה חודשים היא פעלה כחלק מהשלטון המקומי, נאלצה להצביע עם הקואליציה ולא יכלה להתבטא באופן חופשי. למרות זאת, עצם ההתמודדות שלה יצרה תחרות אמיתית והפיחה חיים בהליך הדמוקרטי.
לדבריו של אלי, הניצחון של אבי סלאמה היה צפוי מראש, אך דווקא הציפייה הזו יצרה סכנה משמעותית במטה הבחירות שלו – סכנת השאננות. "כשכולם אומרים ‘הוא מנצח בוודאות’, אנשים שואלים את עצמם למה בכלל לצאת להצביע", הוא מסביר. כדי להתמודד עם כך, מטהו של סלאמה הפעיל קמפיין אינטנסיבי במיוחד, שכלל נוכחות בולטת בכל רחבי העיר והשקעה של מיליוני שקלים. אלי אף מתבל זאת בהומור ובביקורת, כשהוא אומר שנותר רק לתלות את תמונותיו בהיכל הקודש במקום הפרוכת.
בהמשך עובר אלי לנתח את המאבק מהצד השני ומגדיר אותו כמאבק עיקש, חכם ונבון. לטענתו, ההתמודדות לא כוונה כלפי הקהל הנתניתי הכללי בלבד, אלא נגעה גם במערכת היחסים הרגישה עם הציבור הדתי והחרדי. אבי סלאמה, שחתם על הסכמים עם גורמים חרדיים, עם ש״ס ועם הציבור הדתי, נושא כעת, לדבריו, ב"חובת ההוכחה": מה ייעשה ביום שאחרי הבחירות, ואיך יתורגמו ההסכמים למציאות.
מנגד, אלי טוען כי כלפי טלי מולנר הופעל קמפיין שלילי, שניסה לצייר אותה כמי שפועלת נגד הדת ונגד הציבור החרדי. לדבריו, הופצו טענות והופעלו מנגנוני הפחדה שנועדו להניע מצביעים חרדים להגיע לקלפי, למרות שלטענתו מדובר בעיוות המציאות. "היא כל הזמן ניסתה לעשות אחרת", הוא אומר.
כדוגמה לכך הוא מביא אירוע מהבוקר של יום הבחירות, שבו ניסו, לדבריו, לצלם שלושה אנשים שלבשו חולצות עם הכיתוב "אחים לנשק", ולהציג זאת כהוכחה לכך שאנשי הארגון הגיעו לסייע לטלי מולנר. אלי מדגיש כי מדובר ב"פייק מוחלט", שנועד לעורר אנטגוניזם בעיר בעלת צביון ימני מובהק וללבות שנאה כלפי "אחים לנשק".
ניתן לסכם ולומר שטלי בחרה להתמודד ועשתה זאת בתקציבים דלים וללא תמיכה, התמודדותה תרמה להליך דמוקרטי והיא לא פעלה בדרך קיצונית כלשהי, כפי שניסו לצייר זאת במהלך הבחירות לעיר.
אבי סלמה יצא וקרא לחרדים להצביע, והפעם לא הייתה מולו מתמודדת ותיקה וחזקה של יותר מ-20 שנה, אלא טלי. וטלי עשתה מהלך בחירות חכם, צודק ומופתי והיא רצתה לשמור על צביון החיים הדתי והחילוני של העיר. כעת, אנשים ייאלצו לצאת לבלות בשבת בהרצליה או בתל אביב.
ברהנו טגניה לוקח חלק בשיח ואומר: "טלי מולנר היא כמו ציפי לבני, עשתה הכל לפי הספר אך כמו ציפי לבני "לא הצליחה להרכיב ממשלה".
ברהנו מוסיף ואומר "אבי סלמה נמרץ, צעיר ובבחירות הבאות יהפוך אפילו לבולדוזר",
אך אלי אורגד מסביר: "מה שקרה כאן זה שהציבור החרדי כהרגלו יצא לקלפי במלוא אונו, מבחינתי הקולות של אבי ושל טלי שווים, רק שהציבור החילוני שבוכה כל הזמן לא יצא להצביע, וכעת מה שנותר לומר זה שהציבור החילוני הפסיד".
אבי הבטיח לכל הציבורים הבטחות- לציבור הדתי, לצעירים , לציבור החילוני, לציבור הצרפתי והאתיופי ושם את תמונתו בכל מקום. בוא נראה…הרי בזמנו גם צבי פולג הבטיח הבטחות ובסוף קיבל רימון מתחת לאוטו וברח כל עוד רוחו בו".
ברהנו טוען שזו הייתה נתניה של אז ואלי אורגד טוען נתניה נשארה נתניה, רק שהיום כבר כבוד אין.
אורגד מקווה שאבי סלמה יעמוד בהבטחותיו, ברהנו מדגיש כי הבטחות זה חלקת מנם של פוליטיקאים, אל לנו לשכוח.
אורגד: "אבי סלמה השתמש בתקציבי ענק כאילו התמודד לראשות הממשלה, מאיפה כל הכסף?"
לבסוף מציב אורגד שאלה: "האם אבי סלמה יעמוד בפני המאכרים הגדולים של העיר הזו? כי העיר הזו היא מושחתת."
