ברקע הדיון הציבורי סביב יעדי המערכה מול איראן – גרעין, טילים בליסטיים ואולי גם הפלת המשטר – טוען סגן אלוף במיל' עמית יגור כי אסור להסתפק ב”צמצום יכולות”. לדבריו, המבחן האמיתי הוא פוליטי־שלטוני.
יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין, סבור שההבחנה בין פגיעה ביכולות לבין הפלת המשטר היא שגויה מיסודה. “הפעלת המשטר היא לא nice to have”, הוא מדגיש. “זה קריטי. כל עוד המשטר הזה קיים – הוא ישקם את עצמו”.
לדבריו, בניגוד להשמדת משגרים או אתרי גרעין, יעדים “אמפיריים” כהגדרתו, הבעיה האמיתית נעוצה בכוונות. “טילים אפשר לספור, משגרים אפשר להשמיד. אבל כשאתה רואה שבכל הזירות של ‘ציר ההתנגדות’ יש שיקום, עוד תקציבים ועוד התעצמות – אתה מבין שהשורש הוא לא רק היכולת, אלא הכוונה. והכוונה היא של המשטר”.
יגור מדגיש כי מדובר במשטר אידיאולוגי־דתי, ולא רק במערכת שלטונית רגילה: “אם זה היה משטר חילוני, אולי היית אומר נוציא גורם אחד והמערכת תתאזן. אבל כאן זו שורה של אנשים שמפיצה אידיאולוגיה לאורך שנים ופועלת בשמה. לכן, אם לא תטפל בשורש הכול יחזור”.
לדבריו, דווקא כעת נוצרה “שעת כושר”. “המשטר נמצא בשיאו השלילי – גם ביכולות, גם בלגיטימציה הבינלאומית וגם בלגיטימציה הפנימית. זה צבר תנאים שהוא "זמן זהב" לפעול. בעיניי, צריך לנצל את זה”.
עם זאת, הוא אינו מתעלם מהשאלה האם משטר קיצוני ופנאטי מסוגל פשוט “להצמיח ראש חדש”. כאן, לטענתו, התמונה מורכבת יותר. “השלב הראשון של העריפה היה מאוד מוצלח. אנחנו לא רואים הכול כי אין אינטרנט באיראן, אבל להערכתי נוצר שם בלבול משמעותי”. לדבריו, התגובות האיראניות האחרונות הן “תיקי מטרות מוכנים מראש. הם פשוט לחצו פליי. השאלה מה יקרה כשיצטרכו לגבש מחדש מדיניות בתנאים משתנים – ושם תהיה להם בעיה”.
יגור מצביע גם על חשש גובר בדרגי השטח. “צוותי הטילים מסתכלים כל הזמן למעלה. הם מבינים שהם תחת מרדף. הם לא ששים לבצע את המשימות. יש כאן אירוע אחר”.
אחת מנקודות המפתח מבחינתו היא הזירה הפנימית באיראן. “יש התחממות של מיעוטים – כורדים, בלוצ’ים – וגם זעם של העם האיראני עצמו. ראינו תקיפות של מוסדות דת, דבר שלא היה בעבר. זה סימן לאובדן לגיטימציה”. לדבריו, גם מינויו של מוצ’טבה חמינאי, בנו של המנהיג העליון, למנהיג זמני, מעיד על חולשה: “אדם ללא סמכות דתית משמעותית, עם מחלוקות סביבו, ובעיקר עם שם שמעורר התנגדות. בעיניי זו טעות נוספת שלהם”.
השלבים הבאים, לשיטתו, עשויים לכלול מעבר מדיכוי טילים לדיכוי מנגנוני הביטחון הפנימיים – ומשם להתפרקות רחבה יותר. “ככה אירועים כאלה מתחילים. פגיעה בגורמי ביטחון, סדקים מבפנים. בסוף זה יכול לקחת אותם לכיוון אחד”.
מעבר לגבולות איראן, יגור רואה במערכה אירוע גיאו־פוליטי רחב בהרבה. “זו לא רק מלחמה איראנית. זה מערב מול מזרח, רוסיה וסין, מלחמת כלכלות, מאבק שיעי־סוני. זה מסדר מחדש את האבנים הגדולות של המזרח התיכון”. לכן, לדבריו, “הניצחון האמיתי יהיה החלפת המשטר”.
ומה לגבי הזמן? בישראל חוששים מהתמשכות הירי. יגור מעריך כי עוצמתו תפחת בהמשך: “השלב האינטנסיבי הוא עכשיו. אחר כך נראה פחות ירי, אולי לא אפס – אבל פחות. ישראל כבר יודעת לייצר שגרת חירום: עובדים, חיים, ובשעת אזעקה נכנסים למרחב מוגן וחוזרים לשגרה”.
לסיכום הוא אומר: “אלמנט הזמן פחות קריטי ממה שנדמה. אם יש חלון הזדמנויות – זה עכשיו. מבחינתי, זה באמת now or never”.
