על רקע ההסלמה בגזרה הצפונית והמערכה המתמשכת מול איראן, מסביר האלוף במילואים אייל בן ראובן, לשעבר סגן מפקד פיקוד הצפון, כי ישראל ניצבת בפני צומת אסטרטגי נדיר – כזה שמחייב החלטות מדויקות ונחישות, אך גם זהירות.
לדבריו היום ברדיו 90, לא הייתה ברירה אלא לשוב ולתקוף את חיזבאללה. “אני חושב שלא היה מנוס. חיזבאללה החליט להיכנס למלחמה הזאת ובעצם נתן לנו הזדמנות נוספת להכות בו. הפעם צריך לנצל את המומנטום עד כדי הכרעה או הוצאת חיזבאללה מהיותו ארגון טרור עם נשק ביד. לשם צריך להגיע”.
בן ראובן מדגיש כי המציאות בשטח השתנתה. “חיזבאללה כמעט ואינו נמצא בקו הקדמי. הוא בעומק, ולכן צריך לטפל בו בעומק”. לשיטתו, המהלך אינו רק צבאי אלא גם מדיני. “יש אינטרס משותף לנו ולממשל הלבנוני. הם לא יכולים לפרק את חיזבאללה מנשקו – ואנחנו כן. בצורה אבסורדית, אנחנו צריכים במהלך הצבאי לעזור לממשל הלבנוני לעשות את מה שהוא מבין שהוא צריך לעשות”.
בהתייחסות לאפשרות של פעולה קרקעית, הוא רומז כי אם תידרש – היא לא תהיה במתכונת המוכרת. “התקדמות של כמה קילומטרים ראשונים לא תיתן מענה. צריך פעולה קרקעית אחרת, משפיעה מאוד, שמגיעה לנקודות החשובות באמת”. עם זאת הוא מבהיר כי אין מקום לפגוע בתשתיות המדינה הלבנונית. “אנחנו צריכים לשתף איתם פעולה. לא נכון לטפל בתשתית הלבנונית, אלא לייצר מהלך צבאי שתומך במסר: אנחנו עושים את המהלך הצבאי, אתם תעשו את שלכם”.
בזירה האיראנית, אותה הוא מגדיר כמאמץ המרכזי, מציב בן ראובן קו מנחה ברור: זהירות מהסתבכות ארוכת טווח. “המטרה להפיל את המשטר היא ראויה, אבל הסכנה בהגדרת מטרות שאתה לא בטוח ביכולת לממש אותן היא כניסה למלחמה ארוכה. מלחמה ארוכה תמיד מגיעה לנקודה שבה הכוח החזק מתחיל להפסיד כוח”.
לדבריו, יש להתמקד ביעדים שאי אפשר בלעדיהם. “גרעין וטילים בליסטיים – אלה שני דברים שאי אפשר בלעדיהם. צריך לשאוף להפיל את המשטר, אבל עד רמה מסוימת. אם מתחילים לראות שמאבדים כוח, צריך לדעת לעצור”.
הוא מעריך כי נשיא ארצות הברית חותר להישג מהיר וברור. “טראמפ רוצה הישג מהיר, והוא צודק. צריך לדעת מתי לסיים. אני שם דגש גדול על העניין הזה”.
בן ראובן מתאר שיתוף פעולה חסר תקדים בין ישראל לארצות הברית. “כל מטוס שעולה לאוויר מתואם ברמה משותפת. היום מה שרואים בפנטגון רואים גם בקריה ובחיל האוויר. זה שיתוף פעולה שלא היה מעולם”. לדבריו, מדובר גם בשילוב מודיעיני וסייבר משמעותי. “לארצות הברית יש יכולת של שיתוק מדינה. הדברים האלה קורים, גם אם לא מדברים עליהם”.
באשר לאפשרות של פעילות קרקעית חשאית בתוך איראן, הוא מסרב לאשר או להכחיש, אך אומר בפשטות: “אם צריך – זה נכון”.
לגבי סיכויי הפלת המשטר בטהראן, הוא מצביע על חסר מרכזי. “הבעיה העיקרית היא המנהיגות של מי שאמור לקחת את המקל. צריך מישהו שייקח אחריות”. הוא מזכיר את הדיכוי האלים של מחאות קודמות ומסביר כי הציבור האיראני חושש לצאת לרחובות. “הם יורים באנשים כמו במלחמת העולם. לכן אפשר להבין למה הם לא ממהרים לצאת”.
עם זאת, הוא סבור שיש מקום לפעולה תודעתית מול הציבור האיראני. “אפשר להגיע אליהם. צריך להעביר מסרים ברשתות. אין לי ספק שיש מי שעושה את זה”.
בסיכומו של דבר, בן ראובן רואה במערכה הנוכחית הזדמנות אסטרטגית רחבה. “יש לנו הזדמנות אדירה לשינוי דרמטי במזרח התיכון. אבל זה דורש דרג מדיני שיודע לקחת הישגים צבאיים ולממש אותם – ובעיקר לדעת מתי לעצור”.
