הצפות, טביעות רכבים ברחוב הצורן וחילוץ אנשים מאוטובוס שהוצף, הראו ביום שלישי האחרון תמונה קשה של כשל תכנוני ותשתיתי מתמשך, שלדברי מרואיינים שונים אינו תוצאה של גשם חריג בלבד אלא של מדיניות ארוכת שנים. בתוך פחות משעה ירדו בעיר כ־40 מילימטרים של גשם, כמות חריגה בפרק זמן קצר מאוד, אך לדברי תושבים ואנשי מקצוע, הנזק שנגרם היה צפוי וידוע מראש.
כבר בשעה 14:40 הוציאה עיריית נתניה הודעה רשמית ולפיה בעקבות כמות חריגה של משקעים נוצרו מספר מוקדי הצפה בעיר, כלל הגורמים העירוניים נמצאים בשטח והאירועים מטופלים. בהודעה צוין כי מרבית המוקדים טופלו ונקראה לציבור בקשה לנהוג בזהירות ולהימנע מנסיעה באזורים מוצפים. בפועל, הגשם המשיך לרדת בעוצמה, עשרות רחובות הוצפו, תושבים רבים נתקעו עם כלי רכבם וצוותי חילוץ נדרשו לפעול ברחבי העיר. גם כביש החוף נחסם זמנית באזור מחלף פולג.
כתב "רדיו 90" ציין כי איש לא נפגע, אך הייתה פגיעה בשגרה, בעבודה וברכוש לאנשים רבים. רכבים נתקעו, חלקם נגררו לחילוץ, חלק מהם גם "טוטאל לוס" לפי רמת ההצפה. לדבריו, הזעם הציבורי אינו מופנה כלפי הגשם עצמו אלא כלפי היעדר ההיערכות. הטענות הן שלא טיפלו מראש ולא הייתה הכנה לאזורים שידועים כמועדים לפורענות. רחוב הצורן למשל, רק לפני כמה שנים טבעו שם 21 מכוניות, וכמעט מדי שנה הוא סובל מהצפות”.
רני אלוש, תושב נתניה ולשעבר חבר מועצת העיר וחבר הוועדה לתכנון ובנייה, אמר בראיון לתוכנית "היומן 90" כי מדובר בבעיה עמוקה בהרבה. “יש פה הרבה יותר מבעיה תשתיתית, יש פה בעיה של התעלמות תכנונית בעיר”, אמר. לדבריו, תוכנית המתאר הארצית תמ”א 1 מחייבת להשאיר בכל מגרש 15 אחוז מהשטח פנוי לצורך חלחול מים. “כשבונים ובונים והכול מרוצף, לגשם אין לאן ללכת. הוא מחפש את המקום הנמוך ושם הוא מצטבר. אם לא משאירים אזור חלחול, זה מה שקורה”.
אלוש הסביר כי רחוב הצורן הוא נקודה נמוכה טופוגרפית ביחס למגרשים שסביבו, אך הבעיה האמיתית היא שבסביבתו נבנו מגרשים עם תכנית מלאה. “בונים 100 אחוז בטון, לא משאירים מילימטר אחד לחלחל. המים עוברים ממגרש למגרש עד שהם מגיעים בסוף לשסע, וזה הסיפור כולו. גם מרצפים וגם לא עושים פתרונות ניקוז”.
לדבריו, בערים אחרות קיימות תשתיות ניקוז מסודרות, בעוד שנתניה “נבנתה ברובה ללא תשתיות ניקוז, בשיטת חומה ומגדל, מגדל על מגדל”. הוא טען כי גם כיום, כאשר נבנים מגרשים חדשים, לא תמיד מקפידים על דרישת ה־15 אחוז. “אם ועדת התכנון תקפיד מעתה ואילך על אזורי חלחול, זה יכול לעזור. בנוסף, צריך לטפל נקודתית במקומות הבעייתיים ולבצע ניקוז יזום לאזורים נמוכים סמוכים”.
על פתרון מיידי לרחוב הצורן אמר אלוש: “פותחים את הכביש ועושים צינור ניקוז למקום הנמוך הסמוך. זה פלסטר, אבל הוא חייב להועיל. יש שם אזור חניה גדול, אפשר להפנות לשם את המים ולעשות בור אגירה”.
בהמשך הצטרפה לשיחה ריקה אידלמן, תושבת העיר ונציגת הציבור בוועדה לאיכות הסביבה. “ראיתי את זה מהחלון ואמרתי איזה גשמי ברכה, ואז פתחתי את הפייסבוק וזה החזיר אותי לשנות ה־70. כלום לא השתנה”, אמרה. אידלמן ציינה כי כמות הגשם שירדה אינה חריגה בקנה מידה ארצי. “מדברים על 20–40 מילימטר בשעה. בזיכרון יעקב ירדו שנה שעברה 120 מילימטר בשעתיים. מה היה קורה לנתניה אם זה היה קורה כאן”.
לדבריה, הבעיה היא ריבוי הבטון והיעדר שטחי חלחול. היא סיפרה כי לאחרונה הגיעו לדיון במועצה שתי תוכניות ניקוז. “אחת אמרה להזרים את הכול ישר לים, השנייה הציעה לאגור ולטפל במים. היה דיון של חצי שנייה ובחרו להזרים הכול לים. על נושא כל כך קריטי, דיון של חצי שנייה”.
אידלמן התריעה גם מהנזקים הסביבתיים. “כל המים האלה מזהמים את הים, את נחל פולג ואת מתקני טיהור השפכים. שיטפון כזה יכול להשבית מט”ש לשלושה חודשים. יש חיידקים טובים במתקן, והדילול הזה שוטף אותם יחד עם כל הזיהום לשטחים פתוחים”.
לדבריה, קיימים פתרונות ויש גם מקורות מימון. “יש בריכות אגירה, אפשר לנהל את מי הנגר. יש קרנות וקריאות קוראות, צריך רק להגיש בקשות. הנזק הכלכלי של יום אחד של הצפות, מכוניות שנהרסו ואנשים שלא הגיעו לעבודה, גדול בהרבה מהעלות של פתרון”.
לצד הביקורת על העירייה, קראה אידלמן גם לציבור לפעול. “תנתקו חיבורים צולבים של ניקוז מהגגות לביוב ותפסיקו להשתמש במגבונים. גם זה יוצר סתימות. מה שהיה פה אתמול זו קטסטרופה, ואי אפשר להמשיך להתנהל כאילו אנחנו עדיין בשנות ה־70”.
