בריאיון לתוכנית "היומן 90" התייחס פרופ’ מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב, להתפתחויות האחרונות בזירה האיראנית והאזורית, והציג תמונה מורכבת של שיקולי המשטר בטהרן ושל סיכויי ההיחלשות שלו.
לדבריו היום ברדיו 90, ניסיונותיה של איראן לפייס מדינות שכנות לאחר התקיפות האחרונות עשויים להעיד על חשבון נפש בטהרן. “ייתכן שהם מגיעים למסקנה שהצעד שהם עשו לא כל כך הועיל להם”, אמר. אם קיוו שהמדינות באזור יפעילו לחץ כבד על ארצות הברית להפסיק את המלחמה, ייתכן שהתברר להם שהמהלך לא השיג את מטרתו. באשר לדיווחים על פגיעה בטורקיה, הדגיש ליטבק כי להערכתו לא מדובר במהלך מכוון: “אני לא מאמין שאיראן תתקוף את טורקיה. הם לא עד כדי כך טיפשים. אני מניח שזו הייתה טעות”.
על אף הפגיעות בצמרת הביטחונית, ליטבק אינו מזהה בשלב זה סימני קריסה של המשטר. “כרגע רואים שהמשטר מתפקד. אין סימנים של כאוס ברחובות”, אמר. הוא הזכיר כי חוסלו עשרות בכירים צבאיים, אך הדגיש שמדובר במדינה בת כ־90 מיליון תושבים עם מוסדות ומנגנונים מתפקדים. “מי שחושב שמדינה של 90 מיליון איש שהורגים לה 20 אנשים היא מדינה קורסת – טועה. צריך לא להפריז בהצלחות שלנו. יש הצלחות טקטיות חשובות, אבל המרכיב האסטרטגי פחות ברור”.
באשר להתנהלות איראן מול ארצות הברית, טען ליטבק כי קיים היגיון פנימי בעמדתה הנוקשה. “מה שטראמפ דרש מאיראן הוא בעצם שתוותר על כל מערכות ההגנה שלה. אם היא תוותר על הגרעין ועל הטילים, היא תישאר מדינה חשופה לכל איום. זה בלתי קביל מבחינתם”. הוא הוסיף כי בטהרן חשים מרומים בעקבות פרישת וושינגטון מהסכם הגרעין ב־2018 וכן בשל תקיפות שבוצעו תוך כדי משא ומתן. “הם לא מאמינים לאמריקאים. הם פרנואידים ולא מאמינים”, אמר. להערכתו, ההנהגה מוכנה לספוג תבוסה טקטית כל עוד המשטר שורד, מתוך אמונה שבטווח הארוך “האסלאם יגבר ואיראן תנצח”.
לשאלה מדוע הציבור האיראני אינו יוצא להפגנות בהיקף רחב, השיב כי בזמן מלחמה והפצצות אנשים חוששים לחייהם. “אם אנשים יצאו להפגין בזמן מלחמה, המשטר יראה בהם בוגדים וינהג בהם באכזריות גדולה יותר”, אמר. ייתכן, לדבריו, שלאחר סיום הלחימה, ואם המשטר ייתפס כחלש, המחאה תשוב לרחובות, אך “בזמן מלחמה לא סביר לצפות מאנשים שייצאו ויישחטו ברחובות”.
בהתייחס לאפשרות שבנו של המנהיג העליון יחליף את אביו, ציין ליטבק כי מדובר בדמות שמרנית ונוקשה, שנחשבת מקורבת למשמרות המהפכה ואולי אף פיקחה על דיכוי מחאות בעבר. עם זאת הדגיש כי מוקדם לשפוט. “יכול להיות שהוא יתגלה כמנהיג מוכשר, ויכול להיות ככישלון. אי אפשר לדעת כרגע”, אמר, והזכיר כי בהיסטוריה היו מנהיגים שנתפסו תחילה כאפורים והתגלו כמדינאים מבריקים – ולהפך.
באשר לאידיאולוגיה של המשטר, אמר כי עוינות לישראל היא רכיב מרכזי בתפיסתן של תנועות אסלאמיסטיות רבות. “מבחינת התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות, עצם הקמתה של מדינה יהודית היא מרד נגד הסדר האלוהי”, אמר, והוסיף כי זו תפיסה המושרשת במשטר האיראני מאז 1979. עם זאת ציין כי היו באיראן מנהיגים שהעמידו סוגיות פנימיות בראש סדר העדיפויות. הוא הזכיר את הנשיא לשעבר חסן רוחאני, שלדבריו “לא היה ציוני, אבל ישראל לא עניינה אותו”, ואף קיצץ בסיוע לחיזבאללה מטעמים פרגמטיים.
לגבי המיעוט הכורדי והאפשרות שיפעל נגד המשטר, העריך ליטבק כי אין ביכולתו להפיל את השלטון לבדו. הוא הזכיר מתחים בין מיעוטים שונים ואת היעדר הגיבוי החיצוני, והוסיף כי הכורדים עשויים לחשוש מהישענות על ארצות הברית לאחר תחושת נטישה בזירות אחרות.
בסיכום הביע ליטבק זהירות אך גם אופטימיות מסויגת. “אני מאמין שהזמן עובד לרעת המשטר האיראני. בטווח הארוך הוא יצטרך להשתנות או שיקרוס”, אמר. עם זאת הדגיש כי קשה לצפות מתי יתרחש שינוי כזה: “אנחנו לא יכולים לדעת את העתיד. גם הם בעצמם לא יודעים”. לדבריו, למשטר שורה ארוכה של אתגרים כלכליים, סביבתיים ופוליטיים כבדים, שבסופו של דבר עלולים לכפות עליו תפנית.
