"התפקיד של הכנסת זה לבקר ולפקח על עבודת הממשלה, ואנחנו נעשה את העבודה שלנו, לי יש בעיה עם שר החינוך ואופן התנהלותו"
אירוע האלימות הקשה שאירע בתחילת החודש בבית הספר חיים גורי בנתניה, במהלכו הותקפו שלוש תלמידות יוצאות חבר העמים על ידי תלמידות אחרות, ממשיך לעורר הדים בזירה הציבורית והפוליטית. התיעוד שהופץ מהתקרית, ובו נשמעו גם אמירות בעלות אופי גזעני, הוביל לדיון מיוחד בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת.
את הדיון יזם סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת סימון דוידסון, והוא התקיים בראשות חבר הכנסת גלעד קריב ובהשתתפות נציגי משרד החינוך, משרד המשפטים, הנהלת בית הספר ועיריית נתניה, וכן אביה של אחת התלמידות שהותקפו. במהלך הדיון ציינה אתי דהן, ראש מינהל החינוך בעיריית נתניה, כי התלמידות המעורבות הושעו לעשרה ימים וכי ועדה מיוחדת דנה באפשרות להדחתן לצמיתות. מנהלת התיכון הדגישה כי המקרה טופל בחומרה וכי לא יינתן מקום לגילויי גזענות בתחומי בית הספר.
עם זאת, מנהלת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים התריעה על עלייה במספר הדיווחים על אירועים בעלי אופי גזעני, והביעה ביקורת על כך שלא תמיד מתקבלות תשובות מספקות מהרשויות השונות.
חבר הכנסת דוידסון הבהיר כי מבחינתו מדובר רק בתחילת הדרך. "קודם כול, רק התחלנו. שום דבר עד עכשיו לא נעשה, לצערי הרב", אמר. לדבריו, הדיון בכנסת חשף תמונה רחבה יותר: "אנחנו מגלים בעקבות המקרה הנורא שהיה בבית הספר חיים גורי שזו תופעה כלל-ארצית. לא רק כלפי יוצאי חבר העמים, גם כלפי אתיופים, גם כלפי ערבים. הגזענות בבתי הספר מגיעה לשיאים שלא הכרנו".
דוידסון מתח ביקורת גם על שר החינוך. "אם שר החינוך של מדינת ישראל באותו יום לא טרח להגיע לבית הספר או לבית של הבנות, ולא עצר את הלימודים לשעתיים כדי לדון במקרה החמור הזה – אז יש לי בעיה עם שר החינוך", אמר. הוא הוסיף כי פנה לשר המקשר בין הכנסת לממשלה, וכי הובטח לו שהנושא יעלה לדיון בממשלה, אך לדבריו הדבר לא קרה.
לדבריו, האחריות כעת מוטלת על הכנסת להפעיל פיקוח הדוק. "התפקיד של הכנסת זה לבקר ולפקח על עבודת הממשלה, ואנחנו נעשה את העבודה שלנו. זה היה דיון ראשון. אנחנו מחכים לתוכניות עבודה ויהיה דיון נוסף בעוד שבועיים-שלושה".
באשר לצעדים הנדרשים, הדגיש כי יש לפעול ברמה מערכתית וחינוכית מגיל צעיר. "צריך להתחיל בעבודה יסודית מגיל יסודי, עם ההורים ועם הילדים, ולדבר על הדבר הנוראי הזה שנקרא גזענות, שעכשיו מוביל באופן ישיר לאלימות", אמר. לדבריו, התופעה מתחילה בכינויים ובאמירות פוגעניות ועלולה להידרדר לאלימות פיזית. "זה מתחיל במילים והופך אחרי זה לאלימות".
דוידסון סיפר כי גם הוא חווה גילויי גזענות כילד שעלה לישראל מליטא. "אני עליתי לארץ בשנת 72'. אתה חושב שאני לא חוויתי את זה? שמעתי איך דיברו לאימא שלי, רופאת ילדים, קראו לה בשמות. אני חוויתי את זה מגיל צעיר", אמר. "אנחנו חייבים לעשות מעשה. אני קרצייה, ואנחנו נמשיך לפעול, נעשה עוד דיון ועוד דיון עד שנקבל תוכנית עבודה אמיתית ממשרד החינוך".
לדבריו, התלמידות שנפגעו חזרו לבית הספר ומקבלות תמיכה. "הן חזרו עם ראש מורם, מקבלות גיבוי גם מהילדים. רוב תלמידי בית הספר הבינו את חומרת האירוע ומחזקים את הבנות. זה יפה לראות שתלמידים מבינים שמה שהיה – אסור שיהיה".
בוועדה ביקשו ממשרד החינוך להציג תוכניות פדגוגיות למניעת גזענות, לבחון הקמת ועדה בין-משרדית למניעת אלימות וחרמות במערכת החינוך ולקיים דיוני מעקב בנושא.
