אירוע אלימות חמור כלפי נערות ממוצא רוסי בבית ספר בנתניה מעורר סערה ציבורית ומציב סימני שאלה קשים סביב הטיפול העירוני והחינוכי באלימות בבתי הספר. המקרה נחשף לאחר שסרטון מהתקיפה הופץ ברשתות החברתיות, ובו נראות נערות מותקפות, בעוד בני נוער נוספים עומדים סביבן, צופים וקוראים קריאות פוגעניות.
מדובר באירוע שעליו דווח כבר אתמול, וכי ראש העיר הנכנס, אבי סלמה, ביקר בבית הספר והצהיר כי העירייה “רואה בחומרה כל אירוע של אלימות פיזית או מילולית במסגרות החינוך, ולא תהיה סבלנות לאלימות בשום מקרה”. לדבריו, הנהלת בית הספר, מינהל החינוך, פיקוח משרד החינוך והעירייה טיפלו במקרה באופן מיידי.
בהודעה שנשלחה להורי התלמידים נמסר כי במהלך האירוע זומנה המשטרה לבית הספר, הורי התלמידות הפוגעות זומנו לשיחה, והן הושעו בשלב זה. הורי התלמידות שנפגעו זומנו אף הם, והודגש כי “הבנות עטופות ומקבלות כל סיוע נדרש”. עוד צוין כי “לא מדובר בחרם אלא במקרה מצער של אלימות”, וכי כלל צוות בית הספר השתתף בשיח חינוכי ובפעילות למידה בעקבות האירוע.
דימה, אביה של אחת הנערות שהותקפו, תיאר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטו בשיחה בתוכנית "היומן 90". “הריב התחיל מזה שלא חלקו את המקום. הבת שלי והחברות שלה באו לשבת בהפסקה במקום שהיה פנוי ליד חבורה אחרת. הן לא דחפו ולא נכנסו בכוח, ואז התחילו להגיד להן ‘לכו מפה’”. לדבריו, לאחר שחזרו לשיעור, “בסוף השיעור הן חזרו לאותו מקום, ושם כבר התחילה האלימות – ממש אלימות פיזית”.
הוא סיפר כי בתו בת 15, וכי חלק מהתוקפות צעירות אף יותר. “מבחינה פיזית אלה מכות יבשות, וברוך השם שזה לא הגיע לאשפוז”, אמר, אך הדגיש כי הפגיעה הנפשית חמורה יותר. “מה שמדאיג אותי זה המצב הנפשי שלה. היא מאוד חוששת לחזור לבית הספר. זה לא רק בתוך בית הספר, זה גם מחוץ לבית הספר – הדרך מהבית לבית הספר חשופה. עד שאני לא מרגיש בטוח לשחרר אותה, אני לא אשחרר”.
לדבריו, יש הצעות לסיוע נפשי, אך ההחלטה נתונה בידי בתו. “זו הנפש שלה, והיא תחליט למי היא רוצה להיפתח, אם בכלל. כרגע היא בחרדה מהחזרה לבית הספר, ואני מבין אותה”. דימה גם מתח ביקורת על התנהלות בית הספר והמשטרה. “המשטרה זומנה רק אחרי שאשתי התעקשה. כשהיא הגיעה לבית הספר, המשטרה עדיין לא הייתה שם”.
חברת מועצת העיר וראשת האופוזיציה החדשה, טלי מולנר, אמרה כי מדובר בדפוס חוזר ומדאיג. “לצערי זה לא אירוע ראשון. לפני מספר שבועות היה אירוע חמור בתיכון אחר במזרח העיר, עם אותו דפוס התנהגות – כמה בני נוער שהכו תלמיד עד שנזקק לטיפול רפואי”. לדבריה, “אנחנו מזהים עליית מדרגה מדאיגה מאוד גם בכמות האירועים וגם באופי שלהם”.
מולנר הדגישה כי האלימות אינה רק פיזית. “זו אלימות פיזית, אלימות מילולית, קריאות גזעניות, אבל הדבר שהכי מטריד הוא הקהל – תלמידים שעומדים מהצד, אדישים, מעודדים ומריעים. זה כשל חינוכי חמור לא פחות מהאלימות עצמה”.
לטענתה, יש פערים קשים בין בתי הספר בעיר. “יש בתי ספר עם אמנה ברורה ומדרגי תגובה – מספיק בעיטה ואתה מושעה. אבל יש בתי ספר שבהם האלימות התרופפה, לא פועלים לפי האמנה, והתלמידים מרשים לעצמם לפעול באלימות כי הם יודעים שלא יקרה להם כלום”.
מולנר ביקרה את מינהל החינוך והעירייה וטענה לחוסר שקיפות. “צריך היה להרים דגל אדום כבר אתמול בבוקר, לעצור את מערכת הלימודים. ראש העיר אמר שתתקיים פעילות חינוכית בכל בתי הספר, אבל שאלתי את הבן שלי אם דיברו איתם – ולא. גם באירוע אלימות קודם ביקשו ממני להוריד פוסט. אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח”.
לדבריה, בכוונתה להעלות בישיבת המועצה הקרובה הצעה לסדר. “נתניה חייבת תוכנית חירום עירונית. אין לזה שם אחר”. היא קראה להכניס מניעת אלימות כמקצוע ליבה חובה בכל הגילאים. “כמו שלומדים חשבון ושפה, צריכים ללמוד מניעת אלימות. היום זה לא קיים באופן קבוע”.
עוד הוסיפה כי אין הרתעה אמיתית. “המשטרה תעשה מה שהיא יכולה, אבל התיקים לרוב ייסגרו כי מדובר בקטינות, והן יחזרו לבית הספר. איפה הענישה? איפה הדיווח להורים? אתמול התלמידות שנפגעו היו אלה שהתקשרו להורים. איפה הנהלת בית הספר שתנהל את האירוע ותתווך להורים שלא מדברים את השפה?”.
מולנר סיכמה: “הדבר הראשון הוא לא לטאטא את זה מתחת לשטיח. צריך לדבר על זה, לזעזע את מערכת החינוך. אם בתיכון אחר בעיר אפילו לא הזכירו את האירוע – זה אומר דרשני”.
