במסגרת יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות איבה, מציינים היום ברחבי הארץ את תרומתם והקרבתם של החיילים שנפגעו בקרבות.
בעיריות באזור השרון מתקיימים טקסים, מפגשי שיח ויוזמות שונות שמטרתן לחשוף את סיפורם של הפצועים, לתמוך בהם ולסייע בתהליך השיקום.
מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" נפצעו מעל 6,400 חיילים, מתוכם כ-950 באורח קשה, ורבים נמצאים עדיין בתהליכי שיקום ממושכים.
בין הפצועים הבולטים נמצא חייל בודד מארצות הברית, שעלה לישראל והתגייס לצה"ל. באפריל 2024, במהלך פעילות צבאית באזור טול כרם, נפצע קשות.
החייל, תושב הרצליה, מתאר בראיון ל "יומן 90" כיצד במהלך מבצע של סיירת חרוב נדרש להיכנס לבית ממולכד כדי לחלץ חשוד: "פתאום בום. כל הספח הימיני של הבית קורס, הבית כנראה היה ממולכד, תוך כדי יורים עלינו מכל המקומות," הוא מספר. הוא עבר התקלויות מסוכנות ופציעות קשות בידו ובפניו, ובזמן אמת חשש לחייו.
לאחר הפציעה, החייל החל תהליך שיקום ארוך ומורכב שנמשך כבר מעל לשמונה עשרה חודשים. "כשהרגשתי שאני עומד למות, הדבר הראשון שעבר לי בראש היה הזיכרונות הטובים שלי, לא כסף או רכוש," הוא מספר. תהליך השיקום, לדבריו, כולל גם מאבק עם פגיעות בידו, בירוקרטיה מסובכת ואתגרים יומיומיים, אך הוא מקבל תמיכה מהחברים, המשפחה והעמותות הפועלות למען פצועי מערכות ישראל.
החייל מתאר את החוויה הנפשית הקשה: "בהתחלה הרגשתי לא ראוי לחיות. אמרתי לעצמי, לא מגיע לי לחיות. אבל הגעתי למסקנה שאם אני חי, כנראה שיש לי משמעות בחיים האלה." למרות הפגיעה הקשה והאתגרים בשיקום, הוא שואף לתרום ולהמשיך לפתח את עצמו: "אני רוצה לפתח תחום רפואי ולעזור לאחרים, החיים זורקים אלינו הזדמנויות ואנחנו צריכים להיות קשובים ולפעול בהתאם."
החייל הבודד מדגיש את חשיבות התמיכה של עם ישראל בפצועים: "אני לא לבד. כל עם ישראל מחבק אותי, כל העמותות עזרו לי, והחברים והמשפחה לצידי לאורך הדרך. זה נותן פרספקטיבה לחיים." הוא מעביר מסר מעורר השראה: "אם אני חי, צריך לעשות משהו משמעותי. החיים יפים ויש להם ערך, גם אחרי פגיעה קשה."
