לאור שאלות מצד תושבים התבקש ראש העיר להבהיר את תמונת המצב התכנונית ואת גבולות הסמכות של הרשות המקומית.
לדבריו, כיום היקפי הבנייה בערים אינם נקבעים על ידי הרשויות המקומיות בלבד. מדינת ישראל, באמצעות הוועדות הארציות והמחוזיות ומוסדות התכנון, היא שקובעת יעדי בנייה ומכסות של יחידות דיור כחלק ממדיניות לאומית. רשויות מקומיות מחויבות להציג עמידה ביעדים, ובמקרים שבהם אינן מיישרות קו – המדינה רשאית לקדם תכנון גם ללא הסכמתן.
בשבועות האחרונים התקיים מפגש בין ראשי רשויות המוגדרות “איתנות” לבין יו"ר מטה התכנון הלאומי, נתן אלנתן, ומנכ"ל מינהל התכנון, רפי אלמליח. בפגישה, שהוגדרה טעונה, הדגישו נציגי המדינה כי הם מחויבים לעמידה ב”יעד לאומי” להגדלת היצע הדיור, נוכח תחזיות שלפיהן אוכלוסיית ישראל עשויה להכפיל את עצמה בתוך כשני עשורים ולהגיע לכ־20 מיליון תושבים.
ברעננה, כך נמסר, השאלה איננה אם לבנות – אלא כיצד והיכן. ראש העיר מציין כי הוא מתנגד להקמת גורדי שחקים שיפגעו בקו הרקיע ובאופי העיר, ובחר למקד את עיקר הבנייה במרכז הוותיק באמצעות פרויקטים של פינוי־בינוי והתחדשות עירונית, לרבות לאורך הציר המרכזי של רחוב אחוזה. לדבריו, המטרה היא לחדש מבנים ישנים, לחזקם מפני רעידות אדמה, להוסיף ממ"דים, חניונים ותשתיות מודרניות – תוך שמירה על מרקם עירוני אנושי.
במקביל, מתנהל מאבק מול הוועדה המחוזית ורשת רשת אמית סביב תוכנית בנייה בשטח כפר בתיה, שבה נדונה אפשרות להקמת כ־2,400 יחידות דיור. בעירייה מבקשים לצמצם משמעותית את היקף הבנייה המתוכנן, בטענה שהפחתה במספר היחידות תשפיע באופן דרמטי על עומסי התנועה ואיכות החיים.
לסיכום, בעירייה מדגישים כי מדיניות הבנייה נגזרת מהנחיות ויעדים ארציים, אך הנהגת העיר פועלת בזירה התכנונית כדי להשפיע על האופן שבו תתבצע הבנייה – מתוך שאיפה לאיזון בין צורכי הפיתוח לבין שמירה על אופייה של רעננה ואיכות חיי תושביה.
