היום (שלישי), יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שוחח כתבנו מיכאל פרוסמושקין בתוכנית "יומן תשעים" בהגשת עו"ד אלי אורגד עם שורדת השואה חיה רון, בת 80 מנתניה, ילידת ליטא. חיה נולדה בשלהי המלחמה, בימים שבין הכיבוש הגרמני לכיבוש הרוסי. אתמול נשאה דברים בטקס זיכרון, וסיפרה על הישרדות משפחתה. יחד עם בעלה ז"ל, הם הקימו את משפחתם בארץ, ונולדו להם שישה ילדים ועשרה נכדים.
חיה סיפרה כי הוריה, כמו רבים מניצולי השואה, כמעט שלא דיברו על מה שעברו. "המעט המעט שדיברו", אמרה, לימד כי את רוב תקופת השואה עברו ביערות ליטא. אביה פנה לכיוון אחד והצטרף לפרטיזנים יחד עם דודו, ואמה נמלטה לבדה עם התינוק – אחיה הגדול. לדבריה, הוריה לא סירבו לספר, אך פשוט לא היה נהוג לדבר על כך. כילדים הם לא שאלו שאלות, וכשגדלו כבר העסיקו אותם ענייני הנעורים. את מעט הפרטים שמעה משיחות בין מכרים ובאזכרות של בני העיירה.
ההורים חיו בנפרד בזמן המלחמה – והתאחדו לקראת סיומה
עוד תיארה חיה כיצד במשך כשלוש שנים חיו הוריה בנפרד, כל אחד במסלול הישרדות אחר. לקראת סוף שנת 1944, כאשר החלו השמועות על נסיגת הגרמנים והתקרבות הכוחות המשחררים, עברו הידיעות מפה לאוזן: מי חי, מי נותר ומי שב לעיירת הולדתו. עיירת מוצאם של הוריה הייתה ג'טל, ושם, לאחר דרך ארוכה ופגישות עם מכרים בדרך, נפגשו שוב. "ממש כשהגיעו לעיירה הם ראו אחד את השנייה", סיפרה, יחד עם התינוק יצחק. אולם, רוב בני משפחתם לא שרדו: לאביה נרצחו שלוש אחיות והוריו, ולאמה שני אחים והוריה.
הקמת המשפחה בארץ – ניצחו על הנאצים
כשנשאלה אם הקמת המשפחה בארץ סימלה עבור הוריה ניצחון על הנאצים, השיבה חיה כי היא מאמינה שכן, גם אם לא נאמר כך במפורש. לדבריה, הוריה שמחו בכל נישואים, בכל נכד ובכל המשך משפחתי. הם התרגשו מהדור הבא, אהבו מאוד את הנכדים, וגאוותם הייתה גדולה. כמו כן, בני המשפחה גם הקפידו להנציח את שמות הנספים, ע"י הענקת שמות על שם הורים, אחים ואחיות שנרצחו בשואה, וכך, לדבריה, "ההמשכיות הזו נמשכת".
ההנצחה לדורות הבאים
חיה סיפרה כי המסר המרכזי שהיא מבקשת להעביר לדור הצעיר הוא הזיכרון וההעברה מדור לדור. היא ציינה בגאווה כי בתה הכינה מצגת בנושא, ששודרה ביוטיוב ובתחנות אגד, וכי גם בני המשפחה האחרים עוסקים בהנצחה. "אנחנו לא שוכחים", אמרה, "אנחנו לא יכולים להרגיש את הכאב שלהם, ואת הצער, ואת התלאות שהם עברו, אבל אנחנו יכולים לקחת את הוריי, את משפחתם, גם את אלה שאינם, ולהגיד – משם אנחנו באנו".
לסיום סיפרה כי לפני שנתיים קיימה "זיכרון בסלון" בביתה, יחד עם ילדיה ונכדיה. הם שאלו שאלות רבות, גם כאלה שלא תמיד ידעה להשיב עליהן, אך הדבר ריגש אותה: "לפחות משהו מסקרן אותם", אמרה.
