חברת הכנסת מיכל וולדיגר מהציונות הדתית נתפסה לראיון ברדיו 90 בין דיונים סוערים בוועדות הכנסת, רגע לפני חזרתה לדיון נוסף בחוק קצבאות שאירים. "פשוט הוציאו אותי עכשיו מהוועדה", סיפרה, "עסקנו בהגבלת שכר טרחה בתביעות לנכות של אנשי צבא, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה".
וולדיגר התעכבה בהרחבה על הנושא הקרוב ללבה במיוחד קידום מערך בריאות הנפש בקהילה. לדבריה, בקרוב צפוי לצאת לדרך פיילוט חדש במספר רשויות מקומיות, שמטרתו להנגיש מענה טיפולי למתמודדי נפש ולמשפחותיהם בתוך סביבת המגורים עצמה. "אנחנו מקווים להתחיל פיילוט כדי לבחון עד כמה הוא באמת מסייע, ואין לי ספק שהוא יסייע ויצליח", אמרה. "נבחרו שש רשויות מקומיות שכבר עוסקות בבריאות הנפש ונמצאות עמוק בתוך העשייה הזו".
לפי המודל המוצע, בכל רשות ימונה "מתכלל בריאות הנפש" שישתלב באגף השירותים החברתיים וישמש כתובת מרכזית לתושבים הזקוקים לסיוע. "הרעיון הוא שיהיה בתוך הרשות אדם שהוא "מתכלל בריאות הנפש". הוא יהיה הכתובת למשפחות ולמתמודדי נפש בקהילה. מי שמכיר הכי טוב את הצרכים זו הרשות המקומית, שמתעסקת איתם יום יום", הסבירה. לדבריה, המתכלל יעבור הכשרה ייעודית ויעסוק במיפוי הצרכים והמענים הקיימים, הן במערכות הממשלתיות, הן בקופות החולים והן בארגוני החברה האזרחית. "כשהמשפחה מגיעה, המתמודד יושב עם המתכלל, והוא יודע להפנות אותו וללוות אותו יד ביד למקומות שנותנים מענה לצרכים שלו. בעיניי זה יכול להיות ממש קו פרשת מים. אם זה יצליח, נרחיב את זה לעוד רשויות".
וולדיגר הדגישה כי לצד בניית תשתיות טיפוליות, יש צורך עמוק בשינוי תפיסתי בציבור הרחב בכל הנוגע לבריאות הנפש. "זו עבודה של שנים, ואנחנו כבר עושים אותה. אני מרגישה שיש שינוי. המלחמה הקשה והכואבת הביאה זרקור לנושא של הלומי קרב ופוסט טראומה, וכולנו מבינים שזה יכול לפגוש כל אחד. זה לא משהו שנמצא בחצר האחורית, אלא כולנו גוף ונפש, והנפש צריכה טיפול בדיוק כמו הגוף".
לדבריה, החברה עדיין רחוקה מנורמליזציה מלאה של פנייה לטיפול נפשי, אך הכיוון ברור. "אנחנו עוד לא במקום שבו אף אחד לא מתבייש ללכת לפסיכולוג, כמו שלא מתביישים להרכיב משקפיים או ללכת לרופא שיניים, אבל אנחנו מתקרבים לשם. צריך לדבר על זה, לעסוק בזה, להבין שזו לא מגפה מידבקת אלא משהו שדורש טיפול. אם נטפל, נוכל לחיות חיים משמעותיים וטובים. אם לא נטפל, הקושי הזה עלול להעמיק ולהפוך לקליני וקשה לתפקוד".
וולדיגר הזכירה גם את החוק שקידמה לציון יום בריאות הנפש הבינלאומי במוסדות המדינה. "העברתי חוק שמחייב לציין את היום הזה במסגרות החינוך ובכל המוסדות הציבוריים, כולל הכנסת ובית הנשיא. המטרה היא לדבר, לדבר, לדבר, ולשבור את הסטיגמה".
לצד החקיקה, היא מדווחת על השקעה תקציבית בהעברת מרפאות יום מבתי החולים לקהילה ועל פיתוח מענה נפשי דרך מד"א. "דאגתי לתקציב כדי שמרפאות יום יעברו לקהילה, ופחות יישארו בבתי החולים. התחלנו גם פרויקט של מד"א נפשי, כך שכאשר אדם מתקשר למד"א בגלל מצוקה, יהיה מענה ייעודי בתחום הנפשי. אנחנו עוד רחוקים מהאידיאל, אבל לא נחים לרגע".
בהמשך השיחה התייחסה וולדיגר גם לחוק הגיוס ולמתח סביב שילוב החברה החרדית בצה"ל. לדבריה, המטרה איננה חוק הצהרתי אלא שינוי מציאותי בשטח. "לא מעניין אותי חוק יפה שאפשר לתלות על הקיר ולהגיד שגייסנו את כולם. אני רוצה תוצאות. אני רוצה שחרדים ייכנסו בפועל לצבא, שהילדים שלי יעשו פחות ימי מילואים. אני לא רוצה ניצחון על הנייר והפסד במציאות".
היא מדגישה כי נדרש שילוב של חקיקה מדויקת ועבודה חברתית עמוקה. "צריך גם חוק נכון וגם עבודה מסיבית בחברה החרדית. לעשות איגום משאבים, לעבוד ביחד. חוק מושלם לא יהיה, בטח לא עכשיו, אבל אנחנו עובדים עליו קשה מאוד, גם מאחורי הקלעים וגם בפרונט". לדבריה, קיימת אפשרות שהחוק יעלה עוד במהלך המושב הנוכחי, אך היא מסויגת. "למי ניתנה הנבואה. אנחנו מדייקים, מתייעצים עם אנשי מקצוע, אנשי צבא ואנשי הוועדות. כבר שנתיים אנחנו תקועים, וזה מרחיק את החרדים ומעכב גם את הצבא מלהיערך לקליטה שלהם. צריך להזיז את התהליך".
בנושא המתח החוקתי והיחסים בין הרשויות הביעה וולדיגר עמדה נחרצת. "יש בעיה בעיניי שבית המשפט העליון לוקח סמכויות שלא שלו. בדמוקרטיה פרלמנטרית יש שלוש רשויות, והכנסת היא המחוקקת. משהו כאן התבלבל. אני רוצה בית משפט עליון חזק, זה הכרחי בדמוקרטיה, אבל צריך להגדיר מה מותר לו ומה אסור לו. יש נושאים חברתיים נפיצים שצריכים להיות בידי נבחרי הציבור".
לדבריה, הכנסת חייבת לחדול מפחד מפסילות בג"ץ ולממש את תפקידה. "כשהגעתי לכנסת, הרבה פעמים אמרו לנו לא להעלות חוקים כי בג"ץ יפסול. סליחה, בשביל מה נבחרנו? אנחנו צריכים לחוקק לפי הדרך שהציבור בחר בה. גם אם בית המשפט יפסול חוק, זו לא סיבה להפסיק לחוקק. כך פועלת מדינה דמוקרטית. אם חוק לא טוב, ממשלה אחרת תבטל אותו".
"יש אתגרים רבים לפנינו, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעצור. זו החובה שלנו כלפי הציבור".
