סוגיית קריסת המצוקים בחופי נתניה והסביבה עלתה שוב לכותרות בעקבות אירועי קריסה אחרונים בחוף צאנז שבעיר ובסידני עלי שבהרצליה. האירועים מעוררים חשש כבד לחיי אדם. כתבנו מיכאל פרוסמושקין דיווח היום (רביעי) בתוכנית "יומן תשעים" בהגשת יוסי הדר כי בעוד שקיימת התקדמות מסוימת בבניית הגנות ימיות, הטיפול במצוק עצמו – ההגנה היבשתית – תקוע בשל היעדר העברת תקציבים מהממשלה לרשויות המקומיות.
לדברי כתבנו, עיריית נתניה כבר דרשה תקצוב מיידי של כ-200 מיליון ש"ח לטיפול בחופי העיר, אך נכון לעכשיו, המחסור במשאבים מונע את ביצוע העבודות הקריטיות למניעת האסון הבא. פרופסור דב צביאלי, מומחה מהמרכז האקדמי רופין, עלה לשידור והסביר כי ישראל מתמודדת עם כ-45 קילומטרים של מצוקים, מתוכם לפחות עשרה קילומטרים נמצאים באזורים עירוניים צפופים המהווים סכנה ברורה ומיידית.
עונת הרחצה בנתניה: חופים נוספים נפתחו לציבור; חוף צאנז נותר סגור בשל קריסת המדרגות
פרופ' צביאלי הבהיר כי עלויות ההגנה היבשתית גבוהות משמעותית מההגנה הימית, וכי הרשויות המקומיות מוצאות את עצמן במבוי סתום: מצד אחד הן נושאות באחריות המשפטית לחיי המתרחצים, ומצד שני אין להן את המימון הנדרש לביצוע הפרויקטים המורכבים. לדבריו, יש לשנות את סדרי העדיפויות ולהפוך את נושא המצוקים לפרויקט לאומי המנוהל על ידי הממשלה, בדומה לניהול נמלי ישראל, ולא להשאיר את הנטל על כתפי העיריות.
הוא הציע פתרונות הכוללים תכנון קפדני של הרחקת הציבור מבסיס המצוק ואיסור גורף על בנייה חדשה בקרבת קו המצוק. "הנושא של ההגנות היבשתיות והימיות צריך להיות ביחד תחת הממשלה, לא תחת העיריות. זה לא פרויקט לרמה של עיר", הדגיש צביאלי בראיון.
בתוך כך, הוא התריע כי הציבור והדרג הפוליטי אינם תופסים את חומרת האיום כפי שהם תופסים איומים אחרים, למרות שמדובר בסיכון בטיחותי לכל דבר ועניין. הוא קרא לנקיטת צעדי מניעה אקטיביים: "כמו שיש בית שעומד ליפול באמצע עיר, אז פתאום אתה רואה שסגרו אותו", אמר, "אז למה את המצוק כן מאפשרים להסתובב לידו?". כמו כן, הוא ציין כי ללא תכנון לאומי ושיתוף פעולה תקציבי, התמוטטות המצוקים תמשיך להוות סכנה ממשית: "אנחנו מדברים על עשרות שנים, לא תוכל קדימה, גם חומת עכו לאורך השנים תתמוטט", הוסיף, "ככה הטבע עובד".
