ההסלמה האזורית והדיווחים על תקיפות איראניות בעומאן ובאיחוד האמירויות מציבים מחדש את השאלה האם טהרן פועלת מתוך עוצמה או שמא היא יורה לעצמה ברגל. אלוף משנה במילואים ד״ר משה אלעד, מומחה למזרח התיכון, סבור כי אין כאן איבוד עשתונות אלא טקטיקה מחושבת.
לדבריו היום ברדיו 90, “זו הטקטיקה שהם נוקטים כבר מתחילת המערכה. הם מפעילים לחץ על מדינות הקרובות לארצות הברית כדי שהמדינות הללו יפעילו לחץ בחזרה ויגידו די, תפסיקו את האש”. אלעד מדגיש כי לא מדובר רק בעומאן ובאמירויות אלא גם בסעודיה, בכווית ואף בניסיון לייצר הדף אזורי רחב יותר. “הכול נועד לדבר אחד, להוריד לחץ. זו טקטיקה איראנית ידועה”.
עם זאת, הוא אינו משוכנע שהמהלך ישיג את מטרתו בטווח הארוך. “נכון, מדברים על כך שסעודיה אולי שוקלת להצטרף לתקיפות, אבל זה הכול זמני. אני לא מציע שנראה את המדינות האלה חוברות לישראל. לכל היותר הן יהיו מוכנות להיכנס לפלטפורמה אבטחתית עם האמריקאים. זה לא יוסיף יותר מדי למערכה נגד איראן, זה יהיה יותר מורלי”.
לדבריו, רבות ממדינות האזור אינן ערוכות למערכה בהיקף כזה. “אין להן ממ״דים, אין להן הגנה אווירית כמו שצריך. זו פעם ראשונה שהן חוות מערכה כזו בהיקף הזה”. יחד עם זאת הוא מזהיר מפני זלזול בעמידות האיראנית. “הממשל האיראני ידוע בשני דברים. הוא לא רואה בזה משבר זמני והוא פועל לטווח ארוך. הם רצי מרתון בעימות הזה”.
ד"ר אלעד מסביר כי גם לנוכח פגיעות קשות באתרים אסטרטגיים, בגרעין ובמערכי הטילים, הרטוריקה האיראנית אינה מפתיעה. “כל מפלה הופכת שם לניצחון גדול. התפיסה שלהם היא "תסבול ותתעמת", הנה אתה עומד מול אמריקה הגדולה. הם בונים על כך שדעת הקהל האמריקאית או הישראלית תישבר”.
ומה עשוי להיחשב בעיניו כניצחון אמריקאי שיאפשר נקודת יציאה? אומר ד"ר אלעד “כדי שתהיה נקודת יציאה עם ניצחון יצטרכו שניים או שלושה דברים. זעזוע קשה בתוך הממשל, אולי עריקה המונית, ואזרחים שירצו לצאת החוצה ולא יפחדו יותר. וכמובן מנהיגות חלופית. כרגע זה לא נראה”.
על האפשרות למעורבות כורדית או פעולה קרקעית מתוך איראן הוא אומר בזהירות כי מדובר בתרחיש אפשרי אך מורכב. “יש שם איבה רבת שנים. השאלה אם יש גוף שלא נתפס כמשתף פעולה של אמריקה או ישראל, ומצד שני יש לו יכולות. גם אם זה יקרה, זה יהיה מיעוט, לא פתרון אופטימלי, אולי פתרון מעבר לקראת בחירות או שינוי”.
גם בזירה הצפונית, ד"ר אלעד סבור כי חיזבאללה לא הצטרף ללחימה מתוך בחירה חופשית מלאה. “אני חושב שלא הייתה להם כבר ברירה. אתה מקבל מאיראן מיליארדים ולא עושה כלום. בהתחלה הם חשבו ששלוש רקטות יספיקו. אבל כנראה שהאיראנים הפעילו לחץ”. לדבריו, כעת הארגון פועל מתוך תחושת אין מוצא. “אין להם מה להפסיד. גם ג׳יהאדיסטים חושבים לפעמים בצורה פרגמטית, אבל הפעם לא משאירים להם חלון”.
לבסוף הוא מתייחס לשאלת עמדתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והאם יחתור לסיום מוקדם. “זו שאלה גדולה כמו השאלה אם היה נכנס בכלל. כרגע צריך לקרות משהו מאוד דרמטי כדי שהוא ייתן הנחיה לעצור הכול. אנחנו לא שם”. אלעד מעריך כי טראמפ יחפש הישג ברור לפני כל נסיגה. “הוא רוצה נקודת יציאה עם ניצחון. הוא לא יגיד שיתבוססו במצוקות של עצמם וישאיר כאוס. זה לא משרת אותו”.
במבט רחב, ד"ר אלעד מצייר תמונה של עימות מתמשך שבו כל צד בוחן את סף העמידות של האחר. “האיראנים רצי מרתון”, הוא מזכיר, “והשאלה מי יתעייף קודם”.
