העימות סביב הרכב הקואליציה בנתניה והמאבק על סגנות ראש העיר עלה השבוע לטונים גבוהים, כאשר חברת המועצה ג’וליאנה התייצבה להגנת עמדתה וטענה כי הדרישה לסגנות אינה עניין של יוקרה או תואר, אלא כלי עבודה הכרחי לייצוג ציבור הבוחרים שלה.
כבר בפתיחת השיחה דחתה ג’וליאנה את הקביעה הנחרצת שלפיה אין לה סיכוי להתמנות לסגנית ראש העיר. “אז אמרו – אז אמרו. מי זה ‘הם’ שקובעים? גם אנחנו קובעים”, אמרה והבהירה כי מבחינתה הפוליטיקה העירונית היא תהליך של משא ומתן בין שני צדדים. לדבריה, “תמיד לטנגו יש שני צדדים, ושני הצדדים צריכים לרצות לרקוד”.
לטענות כי לא תמכה באופן פומבי במועמד מסוים לראשות העיר, השיבה ג’וליאנה כי מדובר בהחלטה מודעת ועקרונית. “אנחנו אמרנו את זה גם לפני הבחירות – הקהל הנתנייתי לא זקוק להכוונה. הוא יודע למי הוא רוצה להצביע. כדי שהבחירות יהיו דמוקרטיות, בחרנו לא להכתיב”, הסבירה, אך הוסיפה גילוי אישי: “אני והמשפחה שלי הצבענו לאבי”.
ג’וליאנה הדגישה כי השלישייה הפוליטית שבה היא פועלת לא דרשה מעבר למה שסוכם בעבר. “לא ביקשנו שום דבר מעבר למה שהיה. במפתח של שלוש סיעות נאמר שסגנות ברוטציה מגיעה למחנה שלנו. לא הקשינו במשא ומתן, לא נאבקנו על תיקים ולא על כיבודים”, אמרה. לדבריה, גם כאשר תיקים הועברו לאחרים, היא קיבלה זאת בהבנה: “אמרו שייתנו את זה למישהו אחר – בסדר, מכבדת”.
עם זאת, לדבריה, נקודת השבר הגיעה כאשר הוצב תנאי חדש לכניסה לקואליציה. “אם ראש העיר אומר – אתם רוצים להיכנס לקואליציה, מצוין, אבל בלי סגנות ראש עיר – אני שואלת למה אנחנו צריכים להסכים לזה”, אמרה. לטענתה, חילופי הנהגה אינם מבטלים את ההיגיון שבבסיס ההסכמות הקודמות. “יש ראש עיר חדש, מעולה. אז בואו נדבר על הסכמים חדשים, לא על ביטול חד-צדדי”.
על הטענה כי מדובר בעיקר בדרישה לשכר, השיבה בחדות. “זה לא עניין של ג’וב. אני אשת עסקים, לא מחפשת תפקיד בשביל התואר”, אמרה. לדבריה, השכר מאפשר עבודה ציבורית אינטנסיבית. “כדי לעבוד 24/7 למען הציבור, צריך גם להתפרנס. אי אפשר לצפות מאדם ל-400 אחוז קיבולת”.
ג’וליאנה חזרה והדגישה כי מטרתה היא ייצוג ציבורי ולא אישי. “המטרה היא להביא תקציבים ולעבוד בשביל הקהל החילוני והליברלי בנתניה. יש תוכניות, יש עבודה אמיתית, לא סיסמאות”, אמרה. לשיטתה, הדרישה היא “לתנאים שיאפשרו לנו לעבוד באמת, לא סגנות כסמל”.
אל הדיון הצטרף גם אלון אלרואי, שהציג עמדה מורכבת יותר. “אני יכול להבין את הנימוקים שלה”, אמר, “ככל שאדם רוצה להשקיע יותר – הוא צריך לפנות זמן. אבל יש גם סיסטם. מתוך 29 חברי מועצה, 25 לא מקבלים שכר”. לדבריו, הפוליטיקה העירונית בנויה כך שרוב הנבחרים פועלים ללא תגמול, וגם ג’וליאנה נכנסה אליה מתוך הבנה זו.
עם זאת, אלון ציין כי הדלת לקואליציה אינה סגורה. “אנחנו לא צריכים אתכם בקואליציה, אבל אנחנו רוצים אתכם בקואליציה, כי אנחנו חושבים שאתם עובדים ויש לכם מה לתרום”, אמר, אך הוסיף כי התשובה שקיבל הייתה ברורה: “סגן ושכר”.
העימות נחתם בטון מפויס יותר, עם ברכות ואיחולים, אך השאלות המהותיות נותרו פתוחות: האם סגנות ראש עיר היא תנאי הכרחי לעשייה ציבורית משמעותית, או שמא ניתן לשרת את הציבור גם ללא שכר ותואר. ג’וליאנה, מצידה, סיכמה ברגש: “בשבילי נתניה היא אהבת חיי. זה לא תלוש שכר – זה המקום שאני חיה ונושמת”.
