"עשרות אלפי אזרחים איראנים נורו למוות במכונות ירייה" – דבריו הנוקבים והמפורטים של השר עמיחי שקלי.
השר עמיחי שיקלי , שר התפוצות והמאבק באנטישמיות מטעם מפלגת "הליכוד" מציג תמונת מצב אזורית מתוחה ומורכבת, שבה האפשרות לתקיפה אמריקאית באיראן הופכת מתרחיש תיאורטי לאופציה ממשית. לדבריו, איראן מצויה כיום במשבר עמוק ורב־מערכתי, הכולל מצוקה כלכלית חריפה, משבר מים חמור ואובדן יציבות פנימית, על רקע דיווחים על טבח בעשרות אלפי אזרחים והפעלת מנגנוני דיכוי אלימים, כולל שימוש במכונות ירייה נגד מתנגדי המשטר.
שיקלי מעריך כי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עשוי לבחור במהלך צבאי ישיר, במיוחד נגד משמרות המהפכה, מתוך הבנה שפגיעה בליבת הכוח הביטחוני של המשטר עשויה להאיץ תהליך של פירוק פנימי. לדבריו, טראמפ מכוון לנקודת תורפה אמיתית של המשטר האיראני.
עם זאת, שיקלי מדגיש כי כל תקיפה כזו עלולה להשליך ישירות על ישראל. לדבריו, הזירות שמהן עלול האיום להגיע אינן מסתכמות באיראן עצמה, אלא כוללות גם את סוריה, גורמי ג'יהאד המזוהים עם אבו מוחמד אל־ג'ולאני, ושלוחות אזוריות נוספות. הוא מבהיר כי טראמפ מודע לכך שישראל אינה חסינה וכי כל פעולה אמריקאית עשויה להצית תגובת נגד שתכוון גם כלפיה.
באשר למעורבות ישראלית, שיקלי מעריך כי ייתכן שטראמפ יעדיף לפעול לבדו, בדומה למלחמת המפרץ הראשונה, ולדרוש מישראל להישאר מחוץ למערכה. מנגד, הוא אינו פוסל תרחיש שבו ישראל תיאלץ להגיב אם תותקף, ומבהיר כי תקיפה איראנית עלולה להיות חריפה בהרבה מאירועים קודמים, מתוך תפיסה איראנית של תרחיש "תמות נפשי עם פלישתים". יחד עם זאת, הוא מציין כי יכולותיה הצבאיות של איראן נפגעו משמעותית במבצעים האחרונים, ולכן לא ברור עד כמה תוכל לייצר מתקפה אפקטיבית בזמן אמת.
שיקלי מדגיש כי אין ודאות לתקיפה, וכי מרבית הדברים מצויים עדיין בגדר ספקולציה. עם זאת, הוא מבהיר שכלל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הדרגים הביטחוניים הבכירים ופיקוד העורף, נערכים גם לתרחיש הקשה ביותר. לדבריו, ההיערכות נעשית באחריות ומתוך רצון שלא להכניס את הציבור ללחץ מיותר, כל עוד אין מידע חד־משמעי.
בהמשך הדברים מרחיב שיקלי את היריעה ומתייחס למאזן הכוחות האזורי. לדבריו, טורקיה בהנהגת רג'פ טאיפ ארדואן אינה מעוניינת בקריסת המשטר האיראני, גם אם בפועל היא תופסת בהדרגה את מקומה של איראן כמעצמה אזורית. הוא מציין כי לקטאר ולסעודיה קשרים כלכליים עמוקים עם טהרן, וכי הציר טורקיה־קטאר מחזיק באידאולוגיה איסלאמיסטית רדיקלית הדומה לזו של חמאס והאחים המוסלמים.
שיקלי מותח ביקורת חריפה על מה שהוא מגדיר כמדיניות אמריקאית שגויה כלפי טורקיה, קטאר וגורמים המזוהים עם ג'ולאני בסוריה. לדבריו, מדובר בציר קיצוני שהוא אויב מובהק של המערב ושל ישראל, וכי התמיכה או ההכלה האמריקאית כלפיו עלולה להוביל לפגיעה קשה במיעוטים ולמעשי טבח, כפי שנראה לאחרונה בצפון סוריה ובאזורים כורדיים שבהם שבו והונפו דגלי דאעש.
בהקשר זה הוא מתייחס גם ליוזמות בינלאומיות לשיקום רצועת עזה, ולחזון שהוצג על ידי גורמים אמריקאיים, המצייר את עזה כמרחב משגשג בסגנון מונקו או דובאי. שיקלי מביע ספקנות עמוקה כלפי גישה זו וטוען כי היא מתעלמת מהמציאות האידאולוגית ברצועה, מהשפעת חמאס ומהאינדוקטרינציה האלימה המושרשת בחברה הפלסטינית. לדבריו, חזון חייב להישען על קרקע המציאות, ולא ניתן להשוות בין מדינות שבחרו במודרניזציה לבין חברה הנשלטת בידי ארגון ג'יהאדיסטי.
לצד זאת, שיקלי מתייחס לסוגיית מעבר רפיח והחטוף רן גבילי, ומבהיר כי מבחינתו מדובר בקו אדום. הוא מדגיש כי פתיחת המעבר ללא השבת החטוף וללא פירוק חמאס מנשקו היא מהלך שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. לדבריו, החזקתו של גבילי בידי חמאס מהווה נכס אסטרטגי עבור הארגון, והוא מזהיר מפני תרחיש שבו יהפוך ל"רון ארד חדש".
שיקלי מסכם באמירה כי גם מול ידידותיה הקרובות ביותר, כולל ארצות הברית, ישראל חייבת לדעת לומר לא כאשר האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה עומדים על הפרק. לדבריו, האחריות הלאומית מחייבת עמידה עיקשת על עקרונות, גם במחיר מתיחות דיפלומטית, מתוך הבנה שהמחירים של ויתור על קווים אדומים עלולים להיות כבדים בהרבה.
