בריאיון ל"יומן 90" התייחס חבר הכנסת סימון דוידסון לעסקת הגז עם מצרים, לביקורתו על ניהול משק הגז, לחוק הגיוס, לעתיד רצועת עזה ולסערה שעורר לאחר שלבש חולצה של אוהדי הפועל תל אביב.
דוידסון פתח ואמר כי הוא מברך על עצם קיומן של עסקאות גז למדינת ישראל, אך הבהיר כי הבעיה אינה בעצם ההסכמים אלא באופן שבו פירותיהם מתחלקים. לדבריו, “אני מברך על כל עסקה שמדינת ישראל יכולה לעשות ולקדם את נושא הגז למען התושבים, אבל בסוף אנחנו רוצים שזה יגיע לאזרחים”.
דוידסון מתח ביקורת חריפה על אופן השימוש בכספי "קרן העושר" וציין כי הכספים אינם מחולקים באופן שוויוני. “הכסף מהרווחים של הגז עובר לקרן העושר, שצריכה בסוף להיות מחולקת לאזרחי המדינה, לתשתיות, לבתי ספר, למתקני ספורט ולעיריות שאין להן כסף לבנות. בסוף אני מגלה ש־250 מיליון שקל עוברים שוב לאותו סקטור, ולא מחולקים לילדי מדינת ישראל”, אמר. הוא הוסיף כי למרות הצהרות על ירידת מחירים, הציבור אינו מרגיש בכך. “מחיר הגז בשנים האחרונות רק עולה, הוא לא יורד. למרות שיש לנו מצבורי גז ענקיים, לציבור ולתעשייה המחיר רק עולה”.
בהתייחסו להסכם עם מצרים וליום שאחרי בעזה, אמר דוידסון כי ייתכן שהמצרים יהיו שחקן מרכזי בעתיד הרצועה. לדבריו, “כבר לפני שנה וחצי הוצגה תוכנית שלפיה מצרים תהיה גורם משמעותי בעתיד עזה, וצחקו על זה. היום אנחנו רואים שזה קורה”. עם זאת הדגיש כי ישראל חייבת להוביל את התוכנית. “אם אנחנו לא נשים תוכנית, האמריקאים ישימו תוכנית. אנחנו לא רוצים לראות שם גורמים שמדינת ישראל לא רוצה. השליטה חייבת להיות בידיים שלנו, לפחות ברמת התכנון”.
דוידסון התייחס גם לחוק הגיוס ואמר כי מבחינתו מדובר בחוק בעייתי מאוד. “הלוואי שזה היה חוק גיוס, בינתיים זה לא חוק גיוס. זה חוק השתמטות, ולא נראה חרדי אחד יותר בלשכת הגיוס”. הוא ביקר את הקואליציה ואמר כי החוק נכתב לדבריו בידי החרדים עצמם. “איך חברי הכנסת יסתכלו בעיניים של המילואימניקים, הפצועים והמשפחות השכולות אם יצביעו בעד החוק הזה”, תהה.
בהמשך הריאיון הסביר דוידסון את החלטתו ללבוש חולצה של אוהדי הפועל תל אביב עם הכיתוב השנוי במחלוקת. “אני מתעסק באלימות במגרשים כבר שלוש וחצי שנים. עברתי חוק אלימות ואני עובד עם המשטרה, אבל צריך להפריד בין עבריינים שזורקים אבוקות לבין חופש הביטוי”, אמר. הוא הדגיש כי אינו תומך בפגיעה במשטרה. “אני לא פוגע במשטרה ואני אוהב את השוטרים, אבל במדינה דמוקרטית מותר לאדם ללבוש חולצה ולהביע מחאה”.
לדבריו, הסערה הציבורית נופחה מעבר לממדיה. “המפכ״ל תדרך נגדי, ופתאום כל המדינה דיברה על זה שסימון דוידסון פוגע במשטרה. זה לא נכון”. הוא הוסיף כי יש אכיפה סלקטיבית. “ראיתי דגלים וחולצות עם הכיתוב כהנא צדק, ועל זה אף אחד לא מדבר. אם אוסרים חולצה אחת, צריך להיות קו ברור לכולם”.
הוא הביע תקווה כי פסיקת בג״ץ תשים סוף למחלוקת. “אם בג״ץ יחליט שאסור להיכנס עם חולצות כאלה, אז אסור, וגם אני אכבד את זה. אבל אם בג״ץ ייתן חופש ביטוי, אני מצפה שהמשטרה תקבל את ההחלטה”. הוא סיכם באמירה נחרצת על גבולות האכיפה. “היום זה מגרשי כדורגל, מחר זה קולנוע ותיאטרון. יש גבול למה שאפשר לאסור על אזרחים במדינה דמוקרטית. אנחנו לא צפון קוריאה”.
