חברת הכנסת ד״ר צגה מלקו מתייחסת לעסקת הגז עם מצרים כבשורה משמעותית לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מדינית. לדבריה, הסכם השלום בין ישראל למצרים הוא יסוד יציב וחשוב, אך כאשר מתווסף לו שיתוף פעולה כלכלי עמוק הוא הופך לעמוד שדרה של היחסים בין המדינות.
״כשיש כלכלה משותפת, יש יותר רווחה, יותר מקומות עבודה ויציבות אזורית. זו ברכה גדולה לשני הצדדים״, אמרה. מלקו הוסיפה כי פרסום העסקה מעיד על כך שגם בתקופה מורכבת של מלחמה ואי יציבות פוליטית, הממשלה ממשיכה לפעול. ״כולם מדברים על בחירות, אבל בפועל הממשלה עובדת. שר האנרגיה וראש הממשלה עושים עבודה. זה משמח אותי אישית״. לדבריה, הנתונים הכלכליים שפורסמו לאחרונה, ובהם נתוני צמיחה חיוביים, מוכיחים כי המדיניות הכלכלית של הממשלה נמצאת בכיוון הנכון, גם אם אינה מושלמת. ״יש מה לשפר, אבל המדינה מתפקדת״.
בהתייחסה לחוק הגיוס, הדגישה מלקו כי מדובר בחוק חשוב שהפך במידה רבה לכלי פוליטי. ״יש חוק במדינת ישראל וכולם צריכים לשרת. לצערנו במשך שנים זה לא יושם כמו שצריך, אבל עכשיו יש הזדמנות אמיתית לגייס את החרדים״. לדבריה, ניסיון לגייס בכפייה ובבת אחת אינו ריאלי. ״אי אפשר ביום אחד לשנות אורח חיים. צריך לעשות את זה בהדרגה ובהידברות״. מלקו ציינה כי הממשלה הקודמת הציבה יעד של גיוס אלפי חרדים אך לא עמדה בו בפועל, בעוד שהממשלה הנוכחית מבקשת לקדם תהליך מדורג. ״זו התחלה טובה. כשזה ייעשה נכון, גם אצלם שירות צבאי או לאומי יהפוך לדבר מובן מאליו״.
בהמשך העלתה מלקו סוגיה נוספת שלדבריה כמעט ואינה נידונה בשיח הציבורי. ״אין סיבה שערביי ישראל לא ישרתו בשירות לאומי. מי שרוצה ליהנות מהזכויות של המדינה צריך גם למלא את החובות שלו״. היא הוסיפה כי יש צביעות בהתעלמות מהנושא הזה. ״אתה לא שומע מילה על זה מהאופוזיציה. כל מי שרוצה ביטוח לאומי, זכויות ושירותים, צריך גם לתרום״. לדבריה, בקהילת יוצאי אתיופיה השירות הצבאי נתפס כזכות ולא כנטל. ״אצלנו זו זכות גדולה. הילדים שלנו משרתים בגאווה, ובמלחמה האחרונה ראינו כמה מבני העדה נפלו למען המדינה, מעבר לחלקנו היחסי באוכלוסייה״.
החלק הכואב והטעון ביותר בדבריה של מלקו נגע להיעלמותה של הילדה היימנוט קסאו. לדבריה, מדובר בכשל חמור ומתמשך. ״הילדה הזאת לא נעלמה מרצונה. רואים אותה נכנסת למבנה במרכז קליטה ומאז כאילו האדמה בלעה אותה״. מלקו תיארה מאבק ממושך שנמשך כמעט שנתיים. ״נאומים בכנסת, דיונים בוועדות, פניות, הפגנות בארץ ובחו״ל. עשינו הכול והילדה פשוט נשכחה״. לדבריה, מדובר במחדל שנובע גם ממעמדה החברתי של המשפחה. ״אני לא מתביישת להגיד את זה. היא ממשפחה של עולים חדשים, יוצאי אתיופיה, בלי אמצעים. אם זה היה ילד ממשפחה אחרת, זה לא היה נראה ככה״.
כאשר נשאלה אם לדעתה החקירה התנהלה באיטיות בגלל מוצאה של הילדה, השיבה מלקו בצורה חדה. ״בהתחלה היה פספוס. זה חד משמעי״. היא ציינה כי באזור שבו נעלמה הילדה היו מקרי היעדרות נוספים, אך לא הוצבה אפילו מצלמה אחת. ״איך זה יכול להיות? אחרי פעם שנייה ושלישית, לא לומדים כלום?״. מלקו הזכירה מקרה נוסף של נער חרדי שנעדר בעבר והדגישה כי מדובר בתופעה רחבה יותר של אדישות כלפי אוכלוסיות מוחלשות. ״ראינו את הפרצוף האמיתי של החברה הישראלית״.
מלקו תיארה כיצד גם ניסיונות להעלות את המודעות הציבורית נתקלו בקיר אטום. ״באוגוסט האחרון, שנה אחרי ההיעלמות, עשינו הפגנה ב"בימה". היינו בקושי עשרים איש. אנשים עברו ושאלו מי זו הילדה. הם פשוט לא ידעו״. לדבריה, הסיבה לכך ברורה. ״כלי התקשורת לא הראו את התמונה שלה, לא שמו אותה בפריים. ולכן הציבור לא הכיר את הסיפור״. עם זאת, היא ציינה לטובה את הסיקור התקשורתי שהתחדש לאחרונה. ״זה משמח אותי, אבל אסור לשכוח. היא עדיין לא בבית״.
״היימנוט היא הילדה של כולנו. אסור לנו לוותר. חייבים למצוא אותה ולהחזיר אותה למשפחה שלה״. לקראת חג החנוכה הביעה תקווה. ״הלוואי שבחג הזה תגיע הבשורה והיא תשוב הביתה״.
