על רקע הלחימה המתמשכת, בבית החולים "הלל יפה" בחדרה עברו בתוך שעות ספורות למתכונת חירום מלאה – במטרה להמשיך להעניק טיפול רפואי לאוכלוסייה של יותר מ־600 אלף תושבי השרון הצפוני והסביבה, תוך שמירה מרבית על ביטחון המטופלים והצוותים.
מנהל המרכז הרפואי, פרופ’ מיקי דודקביץ’, מסביר היום ברדיו 90 כי כבר עם פרוץ הלחימה הועברו כלל היחידות החיוניות למתחמים ממוגנים. “המחלקה לרפואה דחופה – למבוגרים ולילדים, חדרי הלידה ואתרים חיוניים נוספים פועלים כעת מאזורים מוגנים, בעיקר בתת־הקרקע ובחדרים ייעודיים בכל קומה”, אמר.
לדבריו, אחד המבנים שאינו ממוגן פונה לחלוטין, והמטופלים הועברו לבניין אחר שבו קיימים ממ"דים וחדרים ממוגנים. “כך שבכל רגע נתון, בתוך כדקה, ניתן להעביר מטופל למרחב מוגן”, הדגיש.
צמצום אשפוזים והעברת מחלקות
במסגרת ההיערכות צומצם מספר המאושפזים לכ־30% מהתפוסה הרגילה. מטופלים שמצבם הרפואי איפשר זאת שוחררו לביתם, ושתי מחלקות פנימיות הועברו למתחם תת־קרקעי ממוגן בבית החולים רמב"ם בחיפה.
עם זאת, השירותים הדחופים ממשיכים לפעול כסדרם:
צנתורים, ניתוחי חירום, טיפולים אונקולוגיים, דיאליזה, טיפולי IVF, שירותי דימות חיוניים וחדרי לידה – כולם פעילים. לעומת זאת, מרפאות חוץ ופעילות אלקטיבית שאינה דחופה הופסקו זמנית.
“כל מה שהוא דחוף וחייב להיעשות – נעשה”, הבהיר דודקביץ’. “המטרה היא למנוע מצב שבו טיפול שנדחה יהפוך בתוך שבועיים למקרה חירום”.
מיגון חלקי – ותוכנית לבניין חדש
כמו בתי חולים רבים בישראל, גם הלל יפה אינו ממוגן במלואו. חלק מהפתרונות מבוססים על העברת פעילות לתת־קרקע או לחדרים ממוגנים שאינם בהכרח סביבת העבודה השגרתית של הצוותים.
בבית החולים מקודמת בימים אלה בניית בניין חדש, שיכלול חדר מיון ממוגן לחלוטין, חדרי ניתוח ואשפוז ממוגנים לכ־300 מטופלים. “כשנשלים את הבניין, נוכל לפעול בחירום כמעט כמו בשגרה”, אמר המנהל, וציין כי העבודות החלו לאחר עיכובים שאינם תלויים בבית החולים.
הנחיות לציבור
בהנהלת בית החולים מבקשים מהציבור להגיע עם מלווה אחד בלבד, למעט מקרים חריגים – כדי לאפשר מעבר מהיר ומסודר למרחבים מוגנים בעת אזעקה.
“אנחנו עוקבים כל הזמן אחרי הנחיות משרד הבריאות ופיקוד העורף”, סיכם דודקביץ’. “אם וכאשר נוכל להרחיב את הפעילות במסגרת שגרת חירום, נעשה זאת. בינתיים – שירותי החירום ניתנים במלואם, והבטיחות עומדת בראש סדר העדיפויות”.
לדבריו, האתגר הוא לאזן בין הרצון לחזור לפעילות רחבה ככל האפשר לבין האחריות להגן על המטופלים והצוותים. “המערכת ערוכה, הצוותים מיומנים, ואנחנו כאן כדי לתת מענה – גם תחת אש”.
