פרשת ההתעללות הקשה שהובילה להגשת כתב אישום חמור נגד מנהלת גן בנתניה ממשיכה לטלטל את ההורים.

עדויות קשות עולות מתוך חומרי החקירה ומציאות יומיומית של פחד וחוסר אמון במסגרות חוזרת ומשתלטת על חייהם של המשפחות.

מנהלת הגן, אלן גלייזר, בת 49, הואשמה בעשרות מקרים של תקיפה אכזרית כלפי פעוטות בני שנה עד שנתיים, תחת השגחתה. לפי כתב האישום, גלייזר דחפה את ראשם של הפעוטות לרצפה, משכה בשיערם, הטיחה אותם במזרנים, טלטלה, הניפה באוויר, ואף האכילה בכפייה תוך תפיסת ראשם ודחיפת אוכל לפיהם. כל זה כאשר, לפי האישום, "גם כשהפעוטות בוכים – היא שבה להתעסק בטלפון".

אחד מההורים, מייקל, אב לילד שנפגע ונכלל בכתב האישום, מספר כי הכול החל מפוסט בפייסבוק שכתבה מורה מבית ספר סמוך. "היא שמעה צעקות וצרחות מהגן וכתבה על זה", הוא נזכר. "תוך דקות – קבוצת ההורים התפוצצה. רובנו פשוט רצנו להוציא את הילדים".

כשמפקחת מטעם משרד החינוך הגיעה לגן ובדקה את המצלמות במשך שעות, לטענתה לא נמצאה בעיה. "היא אמרה לנו שהכול תקין ושאפשר להחזיר את הילדים", מספר מייקל, "אבל אחד האבות לא קנה את זה. הוא פנה לשוטר מכר שלו – ומשם התחיל גלגל אחר לחלוטין".

ימים לאחר מכן נלקחו מצלמות האבטחה על ידי המשטרה, אך ההורים לא עודכנו. "המשכנו להביא את הילדים לגן כשה־DVR בידיי המשטרה", מתאר מייקל. "עוד חמישה-שישה ימים שהיו שם ילדים בלי שום תיעוד. מי יודע מה קרה בימים האלה?"

סיפור הזוועות התעצם אף יותר כאשר הגיעו מייקל ואשתו לתחנת המשטרה: "כשהגענו אשתי הייתה בשוק, היא לא האמינה, כי האישה המדוברת, אלן בלייזר, למדה איתה. הן היו חברות לספסל הלימודים, הן למדו ביחד NLP.
אשתי לא האמינה וקראה "זה לא יכול להיות",
אך כשראתה את הספרות הראשונות של מספר הטלפון שלה היא הבינה שזה נכון.
ואז ישבנו שם במשטרה, כמו שאר ההורים, ואנחנו רואים את המפלצת, ממש מפלצת, ככה מכה בין שני שולחנות בזמן האוכל".

מייקל מספר על הרגע שבו ראה לראשונה את הסרטונים בתחנת המשטרה: "היא פשוט תופסת את הבן שלי, מניפה אותו באוויר וזורקת אותו לכיסא. הרגליים שלו עפות עד הראש. ואז היא דוחפת אותו לתוך השולחן… ואני רואה אותו בוכה. שנייה אחרי היא מלטפת אותו. מניפולציה. איך ילד יכול להבין שזה לא בסדר?"

הוא מוסיף כי גם מקרים חמורים שלא הוכנסו לכתב האישום נחשפו בהמשך. "היא החזיקה פעוט בבית השחי וזרקה אותו לכיסא נדנדה קטן", הוא אומר. "זה לא נכנס לכתב האישום כי זה 'מקרה קל'. מי מחליט שזאת לא התעללות?"

לדבריו, קשה להאמין שסייעות שעבדו לצידה לא ראו כלום: "אי אפשר להיות בגן 12 שעות ולא להבין שמשהו לא תקין. שומעים בכי, רואים תנועות. זה בלתי הגיוני".

מאז הפרשה, אומר מייקל, הדרך לשיקום הייתה ארוכה. "לקח לי שבעה-שמונה חודשים להחזיר אותו למסגרת. לא האמנתי באף מסגרת", הוא מספר. כיום בנו בגן עירייה ומרגיש טוב יותר, אך ההורים עדיין נזהרים. "אמרתי לעצמי: אני לא מכניס ילד בלי מכשיר הקלטה. שידעו. אם זה גורם לאנשים להתאמץ יותר ולא לפגוע – רק טוב".

הוא מדגיש את תחושת האשמה שמלווה אותו: "אתה יוצא מתחנת המשטרה עם דמעות. אתה מרגיש כישלון כהורה. אתה אומר לעצמך – איך לא ראיתי? איך לא הגנתי עליו?".

למרות הכול, הוא משבח את עבודת החוקרים והפרקליטות. "תודה למערכת המשפטית. עשו צדק. מצאו את האמת. היא צריכה להיות שם – מול החוק".

ההליך המשפטי צפוי להתחיל בפברואר עם הקראת כתב האישום, ולאחר מכן ייקבעו מועדי הדיונים. חלק מהילדים, מספר מייקל, עדיין בטיפול רגשי. "יש ילדים שפשוט נפגעו עמוקות. אנחנו עושים הכול כדי שזה לא יהפוך לצלקת שתלווה אותם כל החיים".

מייקל מבקש את עירנותם של הורים אחרים: "אני אומר להורים: אל תסמכו על אף אחד. תצלמו, תקליטו ותדאגו לילדים שלכם. מספיק שנייה של אובדן שליטה מצד מבוגר, והנזק עצום."

בסוף השיחה הוא אומר משפט אחד, שנושא בחובו את הכאב של כל ההורים שנפגעו בפרשות דומות:
"אנחנו רוצים רק דבר אחד – שהילדים שלנו יהיו בטוחים. זה הכול. זה אמור להיות הדבר הכי בסיסי בעולם."