סגן יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת סימון דוידסון, מתייחס בראיון נרחב בתוכנית "היומן 90" לאירוע האלימות הקשה שאירע בבית ספר בנתניה, ולדבריו מדובר במקרה מטלטל שמחייב תגובה לאומית ולא רק מקומית. דוידסון מספר כי הגיע לבית משפחתה של ולריה, אחת התלמידות שנפגעו באירוע, ופגש ילדה שמפחדת לצאת מהבית ומסרבת להגיע לבית הספר. לדבריו, “לא הגיוני שבשנת 2026 במדינת ישראל, בעיר כמו נתניה, ילדה תפחד ללכת לבית ספר. זה שבר אותי, כמעט בכיתי שם”.
לדבריו, המקרה נחשף אליו לאחר שאביה של הילדה, דימה, פנה אליו בבכי ושלח לו תיעודים מהאירוע. “מדובר בבחור חזק, מאמן אגרוף, שנקרע לו הלב. כשראיתי את הסרטונים הזדעזעתי ומיד פניתי למנכ״ל משרד החינוך, להנהלת המשרד, לאגף החינוך בעיר ולבית הספר”. דוידסון מציין לחיוב את תגובת העירייה ואת הגעתו המיידית של ראש העיר אבי סלמה למקום, אך מדגיש כי אין די בכך. “להגיע, להצטלם ולעשות סרטון זה לא מספיק. השאלה היא מה עושים עכשיו”.
כחבר כנסת וכסגן יו״ר הכנסת, הוא מבהיר כי אינו מתכוון להרפות מהנושא. “אני הקרצייה הכי גדולה שיש בכנסת ישראל. כבר יזמתי דיון בוועדת העלייה והקליטה ואני אקיים דיון גם בוועדת החינוך. שלחתי מכתב נוסף למנכ״ל משרד החינוך כי אני רוצה תשובות ברורות”. לדבריו, היה מצפה לצעד חריג כמו עצירת הלימודים בכל מערכת החינוך בעיר לשעה אחת, לצורך שיח חינוכי והסברתי. “כל ילד וכל הורה חייבים להיחשף למה שקרה, להוקיע את זה ולדבר על זה בבית”.
דוידסון קובע כי האלימות נבעה, לטענתו, על רקע מוצא. “עשו להן את זה רק כי הן נולדו ברוסיה. קראו להן רוסיות מסריחות, אמרו להן לחזור לרוסיה. זה מזעזע שזה קורה עשרות שנים אחרי העלייה הגדולה מברית המועצות”. הוא משתף גם מניסיונו האישי כעולה, ומדגיש כי מדובר בטראומה שעלולה ללוות ילדים כל חייהם. “זו צלקת בנפש, ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי שזה לא יקרה שוב”.
לדבריו, מדובר בתופעה רחבה שאינה ייחודית לנתניה, אך אין בכך כדי להקל. “זה לא מנחם אותי שזה קורה גם בערים אחרות. צריך טיפול שיטתי, קבוע, הסברתי וחינוכי, לא רק תגובה לאירוע כשכבר קרה”.
בהמשך הראיון מתייחס דוידסון לסערות הפוליטיות האחרונות בכנסת, ובפרט לדברים שאמר סגן השר אלמוג כהן במליאה. הוא מודה כי בדיעבד היה עליו להרחיק אותו מהדיון. “עמד סגן שר במדינת ישראל וקרא לאזרחים לעבור על החוק, לבצע עבירות בנייה, ולא לציית להחלטות בג״ץ. זו סכנה לדמוקרטיה”. לדבריו, פגיעה במעמד בתי המשפט מערערת את יסודות המשטר. “אם מורידים את הרגל של מערכת המשפט, אין לנו דמוקרטיה ואין לנו שלטון”.
בנושא עזה והיום שאחרי, דוידסון מעריך כי בסופו של דבר הרשות הפלסטינית תהיה חלק מהשליטה האזרחית ברצועה. “אמרנו את זה כבר שנתיים. מי חשבתם שישלוט בעזה, משרד החינוך הישראלי?”. עם זאת, הוא מותח ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה. “חבל שלא אנחנו קבענו את התנאים. האמריקאים קובעים, טראמפ קובע, הטורקים שם, הקטרים שם, והרשות שם. איפה אנחנו”.
לדבריו, ישראל טעתה בכך שלא הציגה תוכנית מסודרת מבעוד מועד. “היינו צריכים להוביל תוכנית יחד עם מצרים, ירדן והמדינות השותפות להסכמי אברהם. אני לא רוצה לשלוט בעזה ולא לחנך אותם, אבל אני כן רוצה ממשל אזרחי מתפקד”.
באשר לחוק הגיוס, דוידסון מביע ביטחון כי במתכונתו הנוכחית הוא לא יעבור. “אני מדבר עם חברי קואליציה, אין סיכוי שהחוק הזה יעבור כפי שהוא. מי שירים לזה יד, גמר את הקריירה הפוליטית שלו ולא יוכל להסתכל לילדים ולנכדים בעיניים”.
לסיום הוא מדגיש כי המאבקים הללו נובעים ממחויבות עמוקה לחברה הישראלית. “ימים יגידו, אבל אני אמשיך להיאבק על הערכים, על הדמוקרטיה ועל הילדים שלנו”.
