האירוע האלים שאירע בשבוע שעבר בבית הספר "חיים גורי" בנתניה ממשיך להדהד בזירה הציבורית והפרלמנטרית. בעקבות התקרית, שבה הותקפו תלמידות ממוצא רוסי בידי תלמידות אחרות, תוך השמעת קללות וביטויים בעלי ניחוח גזעני, החליט סגן יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת סימון דוידסון להגיש הצעה דחופה לסדר היום ולדרוש דיון בכנסת בנושא אלימות על רקע מוצא במערכת החינוך.
המקרה, שתועד בטלפונים ניידים והופץ ברשתות, עורר סערה רחבה בנתניה ומחוצה לה. ראש עיריית נתניה, אבי סלמה, הגיע לבית הספר כבר למחרת, ובמערכת החינוך העירונית החלו דיונים פנימיים בניסיון למנוע הישנות מקרים דומים. גם יו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ביקר בעיר, נפגש עם התלמידות שנפגעו ועם ראש העיר, ופנה לשרי החינוך והעלייה והקליטה בדרישה לקדם תוכנית לאומית של אפס סובלנות לגזענות.
דוידסון, תושב נתניה, מספר היום ברדיו 90 כי מהרגע שנחשף למקרה הבין את חומרתו. “ראיתי את הסרטון המזעזע, ומיד פניתי למנכ״ל משרד החינוך, לראש העיר ולראש אגף החינוך בעיר”, אמר. לדבריו, הוא העלה את הנושא בנאום רגשי במיוחד במליאת הכנסת ולאחר מכן ביקש לקיים דיון דחוף. “המטרה שלי היא לקחת את המקרה הזה ולהפוך אותו לדוגמה לטיפול ארצי בתופעה”, הסביר.
לדבריו, האירוע בנתניה הוא רק קצה הקרחון. “מאז שהתחלתי לטפל בזה קיבלתי עשרות פניות ממשפחות שחוו אלימות על רקע גזעני. זה לא רק יוצאי ברית המועצות לשעבר, אלא גם אתיופים, ערבים ואחרים. אנחנו מדינה גזענית, אין לי מילה אחרת. כל קבוצה מתגזענת על מישהו אחר”, אמר בכאב.
דוידסון שיתף גם חוויה אישית. “אני עליתי לארץ ב־1972 מליטה. אני זוכר כילד עקיצות על אימא שלי בגלל המבטא הרוסי שלה. התביישתי לדבר רוסית, רציתי להיות ‘צבר’. זה נורא להרגיש ככה, והדבר הזה לצערי עדיין קורה”.
במפגש שקיים עם אחת התלמידות שנפגעו, ולריה, שמע ממנה עד כמה האלימות חורגת מהאירוע המצולם. “היא אמרה לי שיש כל כך הרבה מקרים שלא מצולמים. עקיצות, הערות גזעניות, פגיעות בגלל מבטא או חברים דוברי רוסית. זה דבר נורא”, סיפר. לדבריו, ולריה אף חששה לחזור לבית הספר. “אמרתי לה שדווקא תחזור עם ראש מורם, כי המקרה הזה לא נורמלי, ואף אחד לא יכול להצדיק אותו”.
במסגרת הצעתו, ביקש דוידסון להעביר את הדיון לוועדת העלייה והקליטה, בהשתתפות מנכ״ל משרד החינוך, ובשבוע הקרוב צפוי להתקיים שם דיון מעמיק. הוא מציג שורת צעדים מעשיים: “כתבתי למנכ״ל משרד החינוך שאני מצפה לעצירת לימודים לשעה אחת בכל הארץ, כדי לדבר על הנושא. שהמחנכים יישבו עם התלמידים, יראו את הסרטון ויסבירו כמה זה חמור. זה פלסטר ראשון”.
בהמשך, לדבריו, נדרשת תוכנית קבועה ועמוקה יותר. “צריך תוכנית ארצית עם יועצות ואנשי מקצוע, שיחות עם תלמידים ועם הורים. לחבר את כל המערכת כדי למנוע את המקרה הבא”. הוא מדגיש כי האחריות אינה רק של מערכת החינוך. “זה חייב להתחיל מהבית. הורים צריכים לשבת עם הילדים ולהסביר כמה זה נורא לפגוע במישהו בגלל מבטא או מוצא. אלה צלקות שנשארות לכל החיים”.
דוידסון סיכם במסר רחב יותר על החברה הישראלית. “בסוף אנחנו נכנסים לאותו טנק בצבא, אתיופי, דרוזי, רוסי, וכולם פועלים יחד בצורה מדהימה. אז למה מחוץ לטנק אנחנו לא מצליחים? אנחנו מדינה אחת, פאזל של שפות, מבטאים ותרבויות, וכולם ישראלים”. לדבריו, ללא השקעה אמיתית, תקציבים ותוכניות עומק, “אנחנו הולכים למקום רע מאוד”.
הדיון הצפוי בכנסת הוא רק תחילתו של תהליך, אך דוידסון מבטיח להמשיך ולעקוב מקרוב. “אני אבקש דיוני המשך, אשמור על קשר עם המשפחות והבנות שנפגעו, ואמשיך להציץ למערכת החינוך בנתניה ובכל הארץ. זה נושא שאסור להזניח”.
