בחודש נובמבר התקבלה החלטה להאריך את הפעלת יחידות הייצור הפחמיות 1–4 בתחנת הכוח בחדרה לשלוש שנים נוספות, לשימוש במצבי חירום בלבד. ההחלטה גררה דיון ציבורי סוער בשבועות האחרונים, סביב הגדרת "מצבי חירום" ותדירות ההפעלה של התחנות.
יחידות 1–4, הישנות ביותר בתחנה, אמורות להיכנס לשימור, אך לפי ההיתר הנוכחי, הן יכולות לפעול עד 500 שעות בשנה במצבים רגילים ולעיתים רבות יותר בעת חירום. מדובר ביחידות הפחמיות שמייצרות את זיהום האוויר הגדול ביותר בישראל, עם מחקרים המצביעים על עלות בריאותית מוערכת במיליוני שקלים וגרימת תחלואה ותמותה מוקדמת.
דוקטור איה ונגר, המדען הראשי בארגון אדם, טבע ודין, ציין כי הארכת ההפעלה לשלוש שנים מהווה "שיטה" שמאפשרת הארכות חוזרות, מבלי לספק פתרונות חלופיים או לוחות זמנים ברורים לסגירת התחנות. לפי ד"ר ונגר, ההסבה לגז של יחידות 5–6 מתעכבת, מה שמגדיל את הצורך בהפעלת יחידות הפחם הישנות.
במסגרת הדיון הציבורי שהתקיים במשרדי איגוד ערים שרון–כרמל השתתפו ראשי רשויות, תושבים ונציגי המשרד להגנת הסביבה. הארגונים הסביבתיים דורשים כי כל הארכה נוספת תינתן לשנה אחת בלבד, ומעמידים דרישות למילוי תנאי בטיחות ושמירה על איכות הסביבה.
משרד האנרגיה מצדו מסר כי הוא מחויב להביא לסיום עידן הפחם עד סוף שנת 2026, וכי מרבית היחידות הפחמיות כבר הוסבו לגז או הועברו לשימור. עם זאת, בעקבות איומים ביטחוניים, נדרשת שמירה על יכולות ייצור פחם לשעת חירום.
בינתיים, המשרד להגנת הסביבה טרם סיים לגבש את התייחסותו להערות הציבור בנוגע להיתר הפליטה המורחב, והדיון בנושא נמשך.
