תום וסרשטיין, אחיו של רועי ז"ל, בן 24 מנתניה, אשר שם קץ לחייו לאחר טראומה קשה שחווה בעקבות מאות ימי מילואים במלחמה, ממשיך את מאבק המשפחה להכרה בו כחלל צה"ל. "בכל הנוגע להיבטים הכספיים, משרד הביטחון כבר הכיר בנו כמשפחה שכולה, אבל הצבא עצמו טרם הכיר בו כחלל צה"ל", אמר תום בראיון. "זה כולל את הקבורה, ההנצחה והאיזכור במקומות הרלוונטיים – וזה משהו שאנחנו עדיין לא מקבלים".
תום מתאר את תחילתו של המאבק הציבורי: "זה התחיל מיד לאחר מותו של רועי. היו עצומות, גורמים בכנסת התערבו, חברי הכנסת סימון דוידסון ואלי דלל, כולם תושבי נתניה, ניסו לסייע לנו. המאבק הזה צבר תמיכה לאורך הזמן, ומשרד הביטחון הכיר בזכויות הכספיות שלנו, אבל ההכרה הצבאית עדיין חסרה".
בעקבות המקרה של רועי, מינה ראש אגף כוח אדם בצה"ל ועדה בראשות האלוף במילואים מוטי אלמוז, שפרסמה את מסקנותיה בסוף דצמבר. המסקנות חילקו את התהליך לשני שלבים: בחינת נסיבות המוות מול ראש אכ"א וליווי המשפחה מול משרד הביטחון. אך לדעת תום, הוועדה לא שינתה את המצב בפועל. "קיבלנו את המסקנות רק מהעיתונות, לא פנו אלינו לפני כן. זו הייתה ועדה סגורה, ולא נתנו לנו להציג את הצד שלנו", הוא מסביר. "איך אפשר לקבל החלטות בלי לשמוע את הצד שמעורב בזה?"
תום מציין כי משרד הביטחון הכיר בקשר הישיר בין מותו של רועי לשירותו הצבאי, אך ההכרה המלאה כחלל צה"ל לא התקבלה. "הצבא נאחז בחוק שאומר מיהו חלל צה"ל ומיהו לא. לפי החוק היבש, רועי לא חלל צה"ל, כי הוא לא היה בצו מילואים פעיל, למרות שהיה משרת מילואים פעיל. זה מבלבל מאוד", הוא אומר.
במקביל, נערכת פעילות בכנסת לשינוי החוק: "אנחנו עובדים על תיקון חוק בתי העלמין, שיבטיח שאם נמצא קשר ישיר לשירות הצבאי – החייל יוכר כחלל צה"ל. הבעיה היא שפגיעות נפשיות מתגלות אחרי זמן, לא תמיד מיד לאחר האירוע. אנחנו מנסים להבטיח שגם הנפגעים הללו יקבלו הכרה וליווי מתאים".
תום מדגיש את עומסם הנפשי של לוחמי המילואים: "הם חווים עומס נפשי עצום יותר מלוחמי הסדיר, במיוחד כשיש להם סבבים בבית שלא נגמרים. הצבא למד את זה ומספק כיום ליווי בין הזמנים, אבל עדיין זה לא מספיק".
בתגובה רשמית לדברים מסר דובר צה"ל כי "הוועדה מונתה לבחון את המענה לבני משפחות של מי ששירתו בצה"ל בסדיר או במילואים ושמו קץ לחייהם לאחר השירות ובנסיבות הקשורות לשירות. הוועדה הציגה את ממצאיה לרמטכ"ל ולשר הביטחון, אשר אימצו את המלצותיה. במקרים שבהם יימצא כי נסיבות הפטירה עשויות להיות קשורות לשירות הצבאי, יינתן ליווי יזום למשפחה, כולל תמיכה והכוונה בתהליך הפנייה וההכרה במשרד הביטחון". עם זאת, מציינים בצה"ל כי ההגדרה של נספה עקב השירות קבועה בחוק ולא הוסדרה על ידי הוועדה.
תום מביע את תחושת הפער בין ההכרה הרגשית לחשיבות הסמלית: "אח שלי לא נספה בקרב, הוא איבד את נפשו בקרב. אצלנו קיבלנו סירוב להכיר בו כחלל צה"ל, בעוד במקרים אחרים חיילים חוילו בדיעבד. אני לא מבקש חריגות, אנחנו לא חריגים, אבל זה לא ברור למה מקרים מסוימים מוכרים ואחרים לא".
לסיכום, תום מסביר את משמעות ההכרה עבור המשפחה: "זה אומר קבורה צבאית, טקסיות, ימי זיכרון והנצחות. יותר מכל, זה שייכות. אנחנו רוצים לפחות שיאמרו תודה, שההורים שלנו ירגישו שייכות לקבוצה מסוימת. היום אנחנו בין כל הקבוצות, לא שייכים לשום מקום – זה קשה מאוד".
