"לא ניתן שאת הרצועה תנהל קטאר או טורקיה וגם לא הרשות הפלסטינית"
בנוגע לתקצוב האקדמיה- "אנו רוצים לקדם פריפריה, ולא להשאיר להם רק פירורים" , כך בוארון בהתייחסו להקמת מכללות גם ביהודה ושומרון ובקריית שמונה.
בריאיון ארוך וטעון עם יוסי הדר ברדיו 90 התייחס חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד לשורה של סוגיות בוערות, ובראשן המלחמה בעזה, יחסי ישראל–ארה״ב, עתיד ניהול הרצועה, הרפורמות במערכת המשפט והצעת החוק שיזם בנוגע לתקצוב האקדמיה. בוארון לא הסתיר עמדות נחרצות, ולעיתים אף הסכים עם הביקורת שהופנתה כלפי הממשלה.
בפתח הדברים התייחס בוארון למצב בעזה והודה כי המציאות רחוקה ממה שהוגדר כ״ניצחון מוחלט״. “תופתע, יוסי, אבל אני מסכים איתך. זה לא הניצחון המוחלט”, אמר. לדבריו, יש לבחון את המצב אך ורק דרך שלוש מטרות המלחמה שהוגדרו על ידי ראש הממשלה: שחרור כלל החטופים, פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה כך שלא תהווה עוד איום על ישראל. “עד שהמשימה לא הושלמה – היא לא הושלמה”, הדגיש, והוסיף כי מבחינתו אין מקום להתקדמות לשלב מדיני כלשהו לפני פירוק מוחלט של חמאס. “שום שלב ב׳ לא מתחיל לפני שאנחנו מפרקים את חמאס מנשקו. אני לא מאמין שמישהו אחר יעשה את העבודה הזו, ולכן אני סומך רק על חיילי צה״ל”.
בהמשך דחה בוארון בתוקף כל מעורבות של גורמים זרים בניהול הרצועה לאחר המלחמה, ובראשם טורקיה וקטאר. “המועצה הטכנוקרטית הזו לא מקובלת עלינו ולא נעשית בשיתוף פעולה עם ישראל. זה לא יהיה”, אמר, וציין כי ראש הממשלה כבר הנחה את שר החוץ להעביר מסר חד משמעי לארצות הברית. לדבריו, גם הרשות הפלסטינית אינה אופציה: “מבחינתנו גם הרשות הפלסטינית לא תהיה שם. זה לא מתחיל עד שחמאס מתפרק מנשקו והרצועה מפורזת”.
בוארון הזהיר מפני תרחיש שבו חמאס ישלוט ברצועה מאחורי הקלעים, בדומה למודל הלבנוני. “השאיפה של חמאס היא להפוך את רצועת עזה ללבנון – ממשלה טכנית שמטפלת בביוב ובחשמל, והכוח האמיתי בידיים של הארגון. אנחנו לא נסכים לזה וזה לא יקרה”, הצהיר. גם האפשרות לעימות עם הממשל האמריקאי אינה מרתיעה אותו. “יש חילוקי דעות עם הממשל האמריקאי בסוגיה הזו, ובנושא הזה הקו שלנו נחרץ וברור”, אמר והוסיף כי אם הנושא יגיע להצבעה בכנסת – הוא יצביע נגד כל מהלך שיכלול את קטאר או טורקיה.
הראיון עבר בהמשך לעסוק בהצעת החוק שיזם בוארון בנוגע למבנה תקצוב האקדמיה, הצעה שעוררה סערה ציבורית רחבה. בוארון טען כי מאז 1977 מתקיים מצב שבו 15 מיליארד שקלים מכספי ציבור מחולקים על ידי ועדת תכנון ותקצוב שאינה גוף מדינתי. “נוצרה אקס־טריטוריה תקציבית. הכסף לא מחולק על ידי הממשלה אלא על ידי ועדה פרטית של האקדמיה”, אמר. לדבריו, גם משרד האוצר תומך בהצעה: “אי אפשר בשנת 2026 לפזר 15 מיליארד שקלים במחשכים”.
לטענתו, ההתנגדות החריפה של ראשי האוניברסיטאות אינה נובעת מדאגה לחופש האקדמי אלא מחשש לאובדן שליטה. “זה קשקוש בלבוש. זו זעקת הקוזק הנגזל. הם מרגישים שמישהו מתקרב לשמנת שממנה הם אכלו עשרות שנים”, אמר. בוארון הדגיש כי אין בכוונתו לפגוע בחופש הביטוי או במחקר: “אין פה שום פגיעה בחופש האקדמי. יש פה דבר אחד – חלוקת התקציב באופן שקוף, פתוח וברור”.
עוד טען כי המהלך נועד לתקן עוול ארוך שנים כלפי המכללות והפריפריה. “מי שלומד במכללות זו הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, דור ראשון להשכלה. היום תשע אוניברסיטאות מנהלות את התקציב ומשאירות פירורים למכללות. את זה באנו לשנות”, אמר, והוסיף כי הממשלה צריכה להיות מסוגלת לקדם נושאים לאומיים כמו הקמת אוניברסיטאות בפריפריה או מתן הטבות לסטודנטים משרתי מילואים. “לא ייתכן שהממשלה תצטרך להילחם באקדמיה כדי לדאוג למילואימניקים”, הדגיש.
בחלק האחרון של הריאיון התייחס בוארון למתח בין הממשלה לבג״ץ ולקריאות לאי־ציות לפסיקות בית המשפט. הוא טען כי חקיקת חוק־יסוד החקיקה אינה פתרון, משום שבית המשפט עלול לפסול גם אותו. “התסריט ידוע מראש. בג״ץ רוצה לסרס כל דבר שקשור לממשלת המחנה הלאומי”, אמר. לדבריו, הממשלה מתקשה לממש את מדיניותה משום שבית המשפט והיועצים המשפטיים “אוזקים את ידיה”.
“העם הוא הריבון”, הדגיש בוארון. “בחרו בנו כדי לנהל מדיניות מסוימת, ואני לא יכול לממש את רצון בוחריי. לכן אני מוציא כרטיס צהוב לבית המשפט ואומר לו – תתכנס בגבולך”. עם זאת, הבהיר כי אינו שואף למשבר חוקתי: “אנחנו מכבדים את בית המשפט ומתכוונים לטובתו, אבל גם הוא צריך להטיל על עצמו איזונים ובלמים”.
הריאיון הסתיים בטון חד וברור, כאשר בוארון חזר והדגיש כי בעיניו המהלכים שמקדמת הממשלה נועדו לשרת את רצון הציבור. “אנחנו עובדים בשירות העם”, אמר, והבהיר כי מבחינתו אין דרך חזרה מהקווים שהציב – הן בזירה הביטחונית והן בזירה הפנימית.
