יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות ממשיך לצבור תאוצה, כך עולה מדוח לשנת 2024 שפרסמו לאחרונה היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים והמינהל לתפקידים מיוחדים במשרד הפנים.
על פי הנתונים, ברחבי הארץ הוגשו למעלה מ־9,600 בקשות לקבלת מידע במהלך השנה החולפת, עלייה של יותר מ־11 אחוזים לעומת 2023. לצד העלייה במספר הבקשות, הוגשו גם מאות עתירות לבתי המשפט בעקבות סירוב או עיכוב במתן מידע מצד רשויות שונות.
גם באזור השרון נרשמה פעילות ערה. בנתניה הוגשו בשנת 2024 כ־254 בקשות לקבלת מידע, מספר דומה לשנה הקודמת, כאשר כ־87 אחוזים מהפניות נענו במלואן, עלייה של כ־6 אחוזים לעומת 2023, ו־71 אחוזים מהבקשות נענו בתוך שבועיים. בחדרה נמסר כי ב־78 אחוזים מהמקרים הועבר כל המידע המבוקש, בעוד שב־12 אחוזים מהבקשות נדחו. בהוד השרון הוגשו 50 בקשות, אך נרשמה ירידה חדה בשיעור הבקשות שנענו במלואן, מ־88 אחוזים בשנת 2023 ל־70 אחוזים בלבד בשנת 2024. ברעננה נרשם זינוק במספר הבקשות, מ־100 בשנת 2023 לכמעט 140 בשנת 2024, כאשר למעלה מ־90 אחוזים מהן נענו. בכפר סבא נרשמה ירידה בשיעור המענה המלא מ־92 אחוזים ל־80 אחוזים, ואילו בכפר יונה, אף שהוגשו רק 17 בקשות, כולן נענו במלואן.
עורך הדין שלומי בילבסקי, ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, מסביר כי הנתונים משקפים מגמה מעודדת אך גם מצביעים על צורך בהמשך שיפור. "אני מאוד מרוצה שיש עלייה של 11 אחוז במספר הבקשות למידע, לכיוון של עשרת אלפים. זה מעיד על ביקוש לשקיפות ועל מודעות של התושבים לזכויות שלהם למידע, וזה דבר חשוב מאוד", הוא אומר. לדבריו, גם שיעור מסירת המידע משתפר בהדרגה. "אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים כדי להכשיר את הממונים על חופש המידע בכל רשות. חשוב שהציבור ידע שבכל רשות חייב להיות ממונה על חופש המידע, והוא הכתובת לבקשות. מסירת מידע זה לא לשיקול דעת של הרשות, יש חוק מסודר, והציבור עושה בו שימוש הולך וגובר".
בילבסקי מציין מגמה מעניינת נוספת: "אנחנו רואים גם עלייה גדולה בבקשות לסרטונים מתוך מצלמות עירוניות. הרבה פעמים הציבור רוצה לדעת אם הייתה חלילה תאונה, איך זה קרה ומי אשם. מותר לבקש את זה לפי חוק חופש המידע, ותחת תנאים מסוימים הרשות חייבת למסור את זה".
לדבריו, כל אזרח ותושב רשאי להגיש בקשה ישירות לרשות הרלוונטית. "לא פונים אלינו כדי לקבל את המידע, אלא מגישים בקשה לממונה על חופש המידע בגוף עצמו. החוק חל על כ־2,000 גופים, כולל משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, מוסדות להשכלה גבוהה וגם רשויות מקומיות עד רמת הוועד המקומי. יש טופס מקוון, מאוד קל לשימוש, ובדרך כלל יש אגרה של 24 שקלים. בתוך 30 יום הרשות חייבת לענות, עם אפשרות להארכה במקרים חריגים".
כאשר רשות אינה משיבה, הוא מסביר כי קיימים מנגנוני פיקוח ואכיפה. "ניתן להתלונן אלינו, ליחידה הממשלתית לחופש המידע, ואנחנו נטפל בזה. במקרים מסוימים גם מבקר המדינה בתמונה, וכמובן שיש גם פנייה לבית המשפט. לצערי ראינו 651 עתירות, רובן על אי־מתן מענה, אבל בתי המשפט נותנים סעד כשצריך".
עו"ד בילבסקי רואה בעלייה במספר הבקשות ביטוי לחיזוק הדמוקרטיה המקומית. "זו מודעות לזכות. יותר ויותר תושבים לא מוותרים, רוצים לפקח על הרשות, רוצים לדעת מה עושים עם הכסף שלנו. אנחנו משלמים ארנונה ומס הכנסה, וזכותנו לקבל שירות ולוודא שהדברים מתנהלים כמו שצריך. החוק הוא אחד האמצעים הכי יעילים לכך".
לדבריו, מידע רב שכבר נמסר לציבור זמין גם במאגר מקוון פתוח. "יש לנו מאגר תשובות, שכל בקשה שנמסרת ואינה חסויה מתפרסמת לציבור. זה אוצר שלם של מידע. באתר המרכזי לחופש המידע יש מעל 15 אלף פריטים שכל אחד יכול לעיין בהם". הוא מוסיף כי בשנים האחרונות פורסמו באמצעות החוק גם נתונים בעלי עניין ציבורי רחב, כמו "נתונים על שיעורי גיוס מפולחים לפי ערים, מפת פשיעה לפי שכונות ועוד".
ברמה הארצית, מציין בילבסקי, יש רשויות שמובילות במספר הבקשות. "עיריית ירושלים בולטת במיוחד עם כ־1,300 בקשות למידע, וזה לא מפתיע בעיר של מעל מיליון תושבים. גם ראשון לציון ואשדוד בולטות, במיוחד בתחום הבקשות לקבלת מידע ממצלמות עירוניות, עם סביב 500–600 בקשות".
לדבריו, המגמה הכללית ברורה: "ככל שהמודעות עולה והכלים נעשים נגישים יותר, הציבור משתמש יותר בזכותו לדעת, והרשויות נדרשות להשתפר ברמת השירות והשקיפות".
