הסטנדאפיסט ישראל קטורזה, שהתארח בתוכנית הרדיו "פותחים סופ"ש" עם ברהנו טגניה ועו"ד אלי אורגד, פתח את השיחה בצחוק מוכר כשהתלונן בהומור על גל הודעות ה"שנה טובה" הגנריות: "אם יש מישהו מהמאזינים שמכיר אותי – מספיק עם השנה טובה, אני לא יכול לחזור לכולם", סיפר בחיוך. "אתה מרגיש שהוא חשב עליך, אבל הוא לא באמת חשב עליך. יש גם את התחמנים שרק משנים את הלמעלה – אני כבר יודע לזהות".
קטורזה נזכר בגעגוע במנהגי ילדותו בתקופת החגים, כשהיו הולכים לקנות גלויות ברכה פיזיות: "כשאני הייתי ילד היינו הולכים לקנות ברכות וזה היה מאוד מרגש. הכי יקרות היו עם חלון נפתח – אם היית קונה חלון נפתח נחשבת קליבר, פתאום בתוך החלון יש רב עם שופר ומודבק משהו כסף זוהר". בהמשך התייחס בהומור גם לעומס האירוח ולשליחויות של הרגע האחרון בבית: "יצאתי לקנות משהו שאשתי שכחה… אנשים יושבים בבית קפה ואני מסתכל עליהם בהערצה. כשאני מארח אני גמור. תמיד אם היא שולחת אותי למקום אני נשאר עוד רבע שעה, כי אני יודע שיבוא הטלפון עם ההשלמות בדיוק כשאתה עוזב". כשנשאל מדוע אינו מתארח בעצמו, השיב בבדיחות: "חבר'ה, יש לי שבעה ילדים, מי יזמין אותי? אתה היית מזמין מישהו עם שבעה ילדים? צריך להיות פסיכופת".
אולם לצד ההומור והצחוק באולפן, השיחה תפסה תפנית עמוקה ומרגשת כאשר קטורזה שיתף בגילוי לב על החלטתו לארח השנה בביתו את בני משפחת ביבס. קטורזה שחזר את הדרך שבה נשזר גורלו בגורל המשפחה לאחר אסון 7 באוקטובר: "בחודש אחרי שבעה באוקטובר נסעתי לניר עוז כדי לבקר בבית הזה, בלי להכיר אותם. הגעתי לבית שם, הצטלמתי וכתבתי פוסט. התמונה הזו הגיעה לאלי ביבס, אבא של ירדן, הוא ביקש להיפגש איתי ומאז עברנו שנה של ממש ביחד. נרקמה בינינו חברות מאוד גדולה, אנחנו כבר משפחה אחת".
קטורזה תיאר את התחושות הקשות שחווה בעת הביקור בקיבוץ ניר עוז ואת התובנה הברורה שצימחה אצלו בעקבות זאת: "כשאתה יושב שם בבית אתה מרגיש את עוצמת השנאה שיש אלינו ומבין מי באמת האויב שלך. כשהם נכנסו לבית של משפחת ביבס, החלאות האלה לא חשבו אם משפחת ביבס הם ימנים, שמאלנים, חרדים או חילונים – הם באו כדי לרצוח. ולכן עלינו מוטלת החובה להבין עד כמה האחדות שלנו חשובה. זה לא קלישאה, כי אנחנו חייבים להבין שאין לנו מקום אחר להיות בו".
בדבריו הפנה האמן קריאה נוקבת ומפורשת לנבחרי הציבור ולפוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית לחדול מלבוות מחלוקות ושיסוי: "הלוואי שהפוליטיקאים משני הצדדים יבינו את זה. אני רואה את הקמפיינים ברשתות החברתיות – זה לא מוסיף, והעם הרבה יותר חכם ממה שהם חושבים. כל אלה שמנהיגים אותנו צריכים להבין שהם כמו מראה. אם אתה רוצה לראות משהו טוב, אתה צריך להראות מישהו שמכבד. הילדים שלנו רואים איך הם מדברים במיקרופונים, ואנשים ברחוב רואים את זה".
לדברי קטורזה, הערבות הדדית שהתגלתה בימי הלחימה הראשונים היא ההוכחה לחוזקו האמיתי של העם בישראל, ויש לשמר אותה גם בימי שגרה ולא רק בעת צרה: "אחרי שבעה באוקטובר ראיתי עם מטורף, הייתי בא הביתה ואומר לאשתי 'מה זה, 700,000 שניצלים?'. ראיתי בבתי החולים ערבים, דרוזים, חרדים – כולם עוזרים לכולם. אנחנו לא צריכים להיות ביחד רק כשכואב ורע, אלא הפוך – גם כשטוב. אם היית מבקש ממני לברך את עם ישראל, הייתי מבקש דבר אחד: שאחד יסתכל על השני ויבין שמותר לכל אחד לחשוב אחרת, אבל זה לא אומר שהוא האויב שלך. כוחנו באחדותנו זו האמת באמיתה".
