ניב פרץ זכרו לברכה, שוטר בילוש במשטרת ישראל, נפל תוך כדי מילוי תפקידו והותיר חלל כבד בקרב עמיתיו ובמשפחתו. חברו הקרוב, דניאל שבח, שוטר בילוש בעצמו, מתאר את ניב כאדם יוצא דופן: "שירתי איתו שבע שנים, מהרגע הראשון שהגעתי לתחנת אום אל-פחם. הרושם הראשוני שלי עליו לא השתנה מהיום הראשון עד ליום האחרון. אני שם בצד את הפן המקצועי, ואני אומר כבן אדם, הוא היה חבר אמיתי, נאמן וישר."

שבח מתאר את מחויבותו של פרץ בעבודתו: "הוא הגיע אלינו ממג״ב והיה חלק גדול מהתחנה, מהצוות, מהפעילויות ומהמבצעים. הוא היה מוביל בלב ובנשמה, אהב את העבודה, עשה מעל ומעבר." לדבריו, ניב היה תמיד ראשון במעשים, אף במצבי לחץ: "אפילו ברגעים הקשים, אף פעם לא זכור לי שהוא איבד קור רוח או עשתונות. הוא תמיד היה על זה, תמיד מוביל, תמיד ראשון. סמכתי עליו מאוד. ידענו שאנחנו יכולים ללכת אחריו בכל מצב, ברמה ובגובה, לא משנה מה הסכנה."

שבח מספר על ההשפעה של ניב על האנשים שסביבו: "הוא היה מדורה. ניגשו אליי אנשים שהכירו אותו ואמרו שבמספר דקות שהיו בנוכחותו, הם הרגישו מי זה הבן אדם, את היכולת ההובלה, את הפיקוד שהיה בו, האש בלב שלו." הוא מזכיר גם את חיוכו התמידי של פרץ: "התמונה הראשונה שעולה לי בראש היא החיוך שלו. תמיד היה מחייך, גם במצבים הקשים ביותר. זה נתן השראה לאנשים סביבו, במיוחד לחבר'ה הצעירים."

אימו של ניב, תקווה פרץ, מספרת על הזיכרון האישי והחיבור המשפחתי: "הדבר הכי פשוט שאני זוכרת הוא החיוך שלו, הכבוד שלו לאחר, הנתינה לאחר. החברים היו כל עולמו, המשפחה השנייה שלו היו עמיתיו לעבודה, הם היו כל עולמו." היא מוסיפה: "אני מתגעגעת אליו כל יום, אין יום שאני לא חושבת עליו, גם בחיי הפרטיים וגם בעבודה."

תקווה מביעה גם גאווה על עבודתו של בנה: "הוא היה במג״ב ורצה להיות בלש בתחנת אום אל-פחם. הוא עשה את מה שאהב, זו הייתה השליחות שלו, והוא לא רצה קצונה, הוא רצה להישאר בתפקיד הזה, עם המשפחה השנייה שלו." היא פונה לאימהות אחרות ומסכמת: "תאהבו את הילדים שלכם, תחבקו, תעריכו מה שהם עושים ותתמכו בהם תמיד, לא משנה איזו דרך הם בוחרים."

שבח מסכם את המסר של ניב וחבריו: "כשאתה מאבד אדם שהוא קרוב אליך, זה כמו לאבד בן משפחה. אבל זו לא הייתה דרכו של ניב. הוא היה רוצה שנמשיך בפעילות שלנו, שנמשיך בעבודת הקודש של תפקיד השוטר. בכל יום שאנחנו יוצאים לשטח וממשיכים לעבוד, אנחנו לוקחים אותו איתנו בנפש, במחשבות, וממשיכים לתת את העבודה במלוא הכוח. עם הכאב ועם הצער, זה מה שהוא היה רוצה.