חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד דחה את הביקורת החריפה על הצעת החוק שיזם לביטול נבחרת הדירקטורים בחברות הממשלתיות, וטען כי מדובר במהלך הכרחי לתיקון עיוותים עמוקים במנגנון המינויים ולחיזוק יכולת הממשלה לממש את מדיניותה. הדברים נאמרו בשיחה שנערכה עמו בשידור חי מהכנסת, בעיצומן של הצבעות במליאה, שעות לאחר שחוק נוסף באותו תחום, שזכה לכינוי “חוק הג’ובים”, עבר בקריאה.

בוארון הבהיר כבר בפתח השיחה כי הוא דוחה את עצם הכינוי. “אני לא חוק הג’ובים”, אמר, וביקש להתמקד בהצעת החוק שלו. לדבריו, לפני שעוסקים בשאלת ההשלכות העתידיות של החוק, יש להבין את הכשלים במצב הקיים. “במצב הקיים יש שני כשלים מרכזיים”, הסביר. “יש נבחרת של דירקטורים שהקים יאיר לפיד, ובה יושבים מעל אלף אנשים, בערך 1,200, אנשים מורמים מעם. אני קורא להם פריבילגים”.

לטענתו, עצם קיומה של נבחרת סגורה יוצר הדרה של אנשי מקצוע ראויים. “הדירקטורים נבחרים אך ורק מהנבחרת הזאת. מחוץ לנבחרת לא יכולים להיבחר אנשים. אני יודע על אנשים עם שניים ושלושה תארים, עם ניסיון עשיר בעסקים ובמגזר הפרטי, שלא נבחרו לנבחרת הזאת. הדבר הזה לא יכול להימשך”. בוארון הדגיש כי מדובר לא רק בבעיה של ייצוג, אלא ביכולת ניהול המדינה. “לא יכול להיות שחבורה פריבילגית תמשיך להתמנות מתוך עצמה ולנהל לבד את המדינה הזאת, כשאנחנו מדברים על עשרות חברות ממשלתיות שאמורות להוציא לפועל את מדיניות הממשלה”.

הכשל השני, לדבריו, נעוץ בהרכב הוועדה למינוי דירקטורים. “התמהיל שלה פשוט הזוי”, אמר. “מי שממנה את יושב ראש ועדת המינויים זו היועצת המשפטית לממשלה, ומי שממנה את הסגן של היושב ראש זה היושב ראש עצמו. יש שלושה אנשים בוועדה, ולרוב המוחלט יש זיקה לייעוץ המשפטי. זה דבר הזוי. איפה נשמע כדבר הזה”. בוארון טען כי מצב זה מנתק את הממשלה מכלי מרכזי ליישום מדיניותה. “היועץ המשפטי הוא זה שמנהל בפועל את המינויים לדירקטורים בחברות ממשלתיות, וזה כלי שאמור לשרת את הממשלה הנבחרת”.

לדבריו, הצעת החוק נועדה לתת מענה לשני הכשלים הללו. “החוק שאני מגיש, ויעבור היום בקריאה טרומית, מתקן את שני הדברים. הוא פותח את נבחרת הדירקטורים, לא תהיה עוד נבחרת כזו, והוא משנה את הוועדה כך שלא תהיה נשלטת על ידי הייעוץ המשפטי”. במענה לטענה המרכזית של מתנגדי החוק, שלפיה מדובר בפתח למינויים פוליטיים, הדגיש בוארון כי האיסור על זיקה פוליטית נותר בעינו. “דירקטור לא יוכל להתמנות אם הוא לא עזב מסגרת פוליטית חצי שנה לפני המינוי. יש תקופת צינון של חצי שנה”.

הוא הוסיף כי אינו שולל שינויים עתידיים בתקופת הצינון. “אם יבואו חברי כנסת ויגידו שחצי שנה זה מעט מדי וצריך שלוש שנים, אני אגיד ששלוש שנים זה הרבה מדי. אבל אם תהיה הצעה שעושה שכל, אפשר לתקן לכאן או לכאן”. לדבריו, העיקרון ברור. “דירקטור לא יהיה מחובר להוויה הפוליטית. זה לא אומר שאנשים שהיו בעבר חברים במפלגות לא יוכלו להיות מקצועיים”.

על החשד הציבורי הרחב, שלפיו מדובר בעוד מהלך להשתלטות על מוקדי כוח במסגרת מה שמכונה הפיכה משטרית, השיב בוארון כי מדובר בטענה שגויה. “אנחנו לא עושים שום פשרה ברף המקצועי”, אמר. “כל עוד הם מקצועיים, זה הסיפור”. הוא אף השווה למודל האמריקאי. “בארצות הברית, כשהנשיא עולה, הוא מחליף שכבה עבה של אלפי פקידים. למה? כדי להוציא את מדיניותו אל הפועל. רק אנשים שנושאים בסל ערכים משותף יכולים לעשות את זה”.

בוארון הבהיר כי בעיניו זיקה ערכית אינה פסולה כל עוד נשמרת המקצועיות. “זה לגיטימי שאני אמנה אנשים שמזוהים עם ערכי המחנה הלאומי, כי אני רוצה להוציא לפועל את מדיניות המחנה הלאומי. כולנו חיים על פי סל הערכים עליו חונכנו, מימין או משמאל”. לדבריו, אין סתירה בין מקצועיות לבין הזדהות ערכית. “בלי אנשי מקצוע אי אפשר להתקדם. זה נכון גם לימין”.

בהמשך השיחה התייחס בוארון גם לגל החקיקה הרחב ולחוקים נוספים שמעוררים ביקורת ציבורית, ובהם חוק המזוזות. לדבריו, יש מקום לזהירות. “לפעמים פעילות יתר, Overdoing, לא משיגה את התוצאה הרצויה. בזה אני מסכים”. עם זאת, הדגיש כי יש חשיבות לביטוי פומבי לאופייה היהודי של המדינה. “מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. הביטוי לא צריך להיות רק פרטי, לפעמים הוא צריך להיות גם בפרהסיה הציבורית. צריך לעשות את זה בעדינות, דרכיה דרכי נועם”.

בחלקה האחרון של השיחה עבר הדיון לביקורת הקשה של בוארון על מערכת המשפט ובית המשפט העליון. הוא דחה את הטענה שלפיה אי כיבוד פסיקות בג”ץ פוגע בדמוקרטיה. “ההפך הוא הנכון”, אמר. “דמוקרטיה פירושה שלטון העם, שלטון הרוב”. לדבריו, הפגיעה החמורה ביותר בזכויות היא דווקא סיכול רצון הציבור. “הציבור בחר ממשלה לאומית, מסורתית, שמרנית ויהודית, ובית המשפט מושך לכיוון שמאל ליברלי פרוגרסיבי”.

בוארון טען כי בית המשפט פוגע ביכולת הממשלה למשול. “אנחנו שליחי ציבור. 68 חברי קואליציה אמורים להוציא לפועל את רצון הרוב. מה עושה בית המשפט? שולל את רצון העם”. הוא התייחס גם לסוגיית היועצת המשפטית לממשלה ולוועדה למינוי שופטים, וטען כי מדובר במערכת סגורה. “בית המשפט בוחר את שופטיו בצורה של חבר מביא חבר, נפוטיזם. הציבור נאנק תחת עול המשפט”.

לשאלה מהו הפתרון למבוי הסתום בין הרשויות השיב בוארון כי אין פתרון קסם. “אנחנו במבוי סתום. חוקקנו חוקים ובית המשפט הקפיא אותם. בסופו של דבר בית המשפט רומס את הממשלה ואת הכנסת, וזה לא יכול להימשך”. לדבריו, המאבק יימשך. “ממשיכים לשנות, ממשיכים להיאבק, ממשיכים לדרוש שינויים. בסופו של דבר, לצערי הרב, בית המשפט העליון מאבד את הלגיטימציה הציבורית שלו. זה צריך להשתנות, השאלה רק באיזו דרך”.