שלושת ימי החג הרצופים של ראש השנה מעמידים את כולנו בפני אתגר תזונתי לא פשוט, הכולל ארוחות חג עתירות קלוריות, עוגות דבש ומאכלים מסורתיים. כדי לא לאבד שליטה, היינמן ברמן ממליצה להימנע מהטעות השכיחה של "צום" לאורך היום לקראת ארוחת הערב, פרקטיקה שמכניסה את הגוף למצב הישרדותי ולרעב קיצוני, ומסתיימת לרוב באכילה ללא רסן. תחת זאת, הדרך הנכונה היא לאכול ארוחות מסודרות במהלך היום ולהגיע לארוחת החג ברמת רעב מתסיסה בלבד. ברגע שמגיעים לשולחן, מומלץ לבצע "מבט-על", להפעיל שיקול דעת ולבחור מראש רק את המאכלים שבאמת שווים את זה, תוך תכנון ודחיית חלק מהמאכלים לארוחות הבאות בימי החג הבאים.
גם באשר למאכלים המסורתיים ולקינוחים, המפתח הוא ניהול מידתי והכרת ה"חולשות" האישיות. מי שמתקשה לעצור בתפוח בדבש, עדיף שלא יתחיל איתו כלל, וניתן להציע אלטרנטיבות קלות יותר בסוף הארוחה כמו סלט פירות. במידה וארוחה אחת "שתקפה" את התכנונים, מדגישה היינמן ברמן כי אין צורך לחכות ליום שני שאחרי החג כדי "להתאפס", ואין לעבור לדפוס חשיבה קיצוני של "הכל או כלום". ניתן ואף רצוי לחזור לאכול מאוזן כבר ביום למחרת, מבלי להעניש את הגוף בקיזוזים קשים או בצומות שרק יגבירו את הרעב והתסכול בהמשך.
היינמן ברמן התמקדה גם בהגדרת האכילה הרגשית, אכילה שאינה נובעת מרעב פיזיולוגי, אלא מצורך לפצות על רגשות כמו כעס, לחץ, או אפילו מתוך התניות אוטומטיות (כמו אכילת פופקורן בקולנוע). לדבריה, טיפול בעודף משקל אינו מסתכם בהרכבת תפריט קלורי או בזריקות הרזיה, שכן ללא טיפול בשורש הרגשי ובדפוסי החשיבה, המשקל יעלה בחזרה עם הפסקת הטיפול. השינוי האמיתי טמון בנכונות להישאר עם השהות הרגשית, לזהות את הטריגרים ולרכוש דפוסי חשיבה ותגובה חדשים ובריאים יותר.
