הסכם הגג של רמת השרון, שאושר השבוע במועצת העיר ברוב של תשעה תומכים מול שבעה מתנגדים, ממשיך לעורר מחלוקת בזירה המקומית. ההסכם כולל הזרמה של למעלה מ־6 מיליארד שקלים לתשתיות עירוניות, לצד צפי להכנסות מהשבחה בהיקף של כ־9 מיליארד שקלים נוספים, שלדברי העירייה אמורים להבטיח לרשות איתנות פיננסית חסרת תקדים לשנים רבות. עם זאת, באופוזיציה העירונית מזהירים מפני שינוי דרמטי באופייה של העיר, גידול אוכלוסין חריג והיעדר נתונים מספקים טרם קבלת ההחלטה.
כתב רדיו 90, שסקר את הדיון הסוער במועצת העיר, ציין כי מדובר בתוכנית רחבת היקף במיוחד. לדבריו, “במסגרת ההסכם צפויות לקום בשלב הראשון כ־26 אלף יחידות דיור בארבע שכונות חדשות, ובשלב השני כ־30 אלף יחידות דיור נוספות במתחמי תע״ש ובשטחי המחנות. בסך הכול מדובר בכ־56 אלף יחידות דיור – יותר ממספר יחידות הדיור הקיים כיום בכל רמת השרון”.
לדבריו, חברי מועצה שהתנגדו להסכם העלו שורה של טענות, ובראשן הטענה כי ההסכם לא הוצג בפניהם במלואו. “הם טענו שלא קיבלו את ההסכם המלא, לא את כל הנתונים הכלכליים, ואפילו לא את המצגת המלאה, שנחשפה בפניהם לראשונה רק במהלך ישיבת המועצה. הם ביקשו לראות תחזיות להכנסות שוטפות, יחס בין תושבים לשטחי תעסוקה, סיכונים תשתיתיים והתאמות נדרשות כמו נושא המט״ש – וכל זה לא הוצג”, אמר. לדבריו, חלק מהמתנגדים הבהירו כי אינם שוללים הסכם גג עקרונית, אך מתנגדים לאישור הסכם “שלא ניתן היה לבחון אותו לעומק”.
אחד הקולות הבולטים בהתנגדות להסכם הוא חבר מועצת העיר גיא קלנר. לדבריו, היקפי הבנייה המוצעים חורגים מכל פרופורציה. “56 אלף יחידות דיור זה לא סתם הרבה יותר ממה שיש היום בעיר – זה הרבה יותר באנדרסטייטמנט”, אמר. “ברמת השרון יש כיום כ־16 אלף יחידות דיור וכ־52 אלף תושבים. בשלב א’ בלבד מדברים על 26 אלף יחידות דיור, שזה כבר יותר ממכפיל את העיר הקיימת”.
קלנר מדגיש כי גם אם חלק מהציבור רגיל לדימוי של רמת השרון כעיר עם בנייה נמוכה ושכונות ותיקות, ההסכם מתייחס לשטחים מוניציפליים רחבים שעד היום כמעט ואינם מבונים. “אנחנו מדברים על אזורים כמו פי גלילות, רצועת הטניס, אזור המחנות ותע״ש. אלה שטחים גדולים, אבל אין ספק שמדובר בשינוי מהותי באופי העיר”, אמר.
לטענתו, הדיון אינו צריך להתמקד רק בשאלה אם יש צורך בפיתוח, אלא באיזה קצב ובהיקף. “אף אחד לא אומר לא לפתח. גם אני לא אומר לא לפיתוח. אני אומר לפתח תשתיות לפני מגורים, לפתח בהלימה ליכולת של הרשות המקומית להכיל גידול כזה”, אמר. “הסכם גג הוא עסקה: המדינה מתחייבת לתשתיות, והרשות מתחייבת לקצב היתרי בנייה. הבעיה היא שבמקומות אחרים ראינו שהרשויות עמדו בהתחייבויות שלהן, והמדינה לא תמיד עמדה בצד שלה – ואז נשארנו עם יותר תושבים ופחות תשתיות”.
קלנר מזהיר כי במקרה של רמת השרון הסיכון גדול במיוחד. “היקף הגידול, קצב הגידול והיכולת של עיר כמו רמת השרון לספוג שינוי כל כך דרמטי – אלה שאלות מהותיות. זה לא קורה מחר בבוקר, אבל גם לא בעוד מאה שנה. בציר הזמן הזה צריך לוודא שהכול נעשה בצורה אחראית”.
בהקשר זה הוא מצביע גם על תוכנית גלילות, המהווה לדבריו נדבך מרכזי בהסכם הגג. “בתוכנית גלילות לבדה מדברים היום על כ־19 אלף יחידות דיור. זה סדר גודל של רמת השרון ועוד קצת, בתא שטח אחד”, אמר. “וכשמדברים על מחירים של 40 ו־50 אלף שקל למטר, לא בטוח שמי שיוכל לקנות שם דירות יהיו דווקא בני ובנות רמת השרון”.
לדבריו, השיח הציבורי על מצוקת הדיור של הדור הצעיר חשוב, אך אינו יכול להצדיק כל תוכנית בכל היקף. “כולנו רוצים שהילדים שלנו יגורו לידנו, אבל אין ערובה שדווקא הבנייה הזו תאפשר את זה. יש שוק, ויש ערים אחרות באזור. האחריות שלי כחבר מועצה היא לשאול אם העיר באמת יכולה לעמוד בזה, ומה זה יעשה לאיכות החיים של התושבים”.
למרות ההתנגדות, ההסכם כאמור אושר, והעירייה רואה בו מנוע צמיחה שיבטיח את עתידה הכלכלי של רמת השרון. מנגד, באופוזיציה מבהירים כי המאבק הציבורי סביב יישומו רחוק מלהסתיים.
