בריאיון נרחב מתייחסת חברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד לשורת נושאים חברתיים ולאומיים, ובראשם מצב המעונות לגיל הרך, המחסור החמור במטפלות, חקיקה להעדפת משרתי מילואים, ההתפתחויות המדיניות סביב רצועת עזה וחוק הגיוס.
שטרית, המשמשת יו״ר הוועדה לשלום הילד, פותחת בהתייחסות לאירועים קשים שנחשפו לאחרונה במסגרות לגיל הרך ומבהירה כי מדובר בתופעה שעליה התריעה זה זמן. לדבריה, “הנושא הזה מצער מאוד, ויש פה הרבה מאוד אנשים עם אחריות, שכל אחד מגלגל אותה לאחר”. היא מצביעה על בעיה מבנית עמוקה, שבה מדינת ישראל והרשויות המקומיות לא סיפקו מענה מספק לצורך במעונות מפוקחים, מה שהוביל לפתיחת מסגרות פרטיות רבות ללא פיקוח. “נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם הרבה מאוד מקומות, חלק קטן מפוקח וחלק גדול לא”, היא אומרת.
לדבריה, ההבחנה בין מסגרת מפוקחת ללא מפוקחת היא קריטית. מסגרות מפוקחות, היא מסבירה, פועלות באישור הרשות המקומית, עם הכשרה מסודרת למטפלות ופיקוח שוטף, בעוד שמסגרות פרטיות רבות פועלות ללא כל בקרה. “לא חל עליהן חוק המצלמות, לא חלים עליהן האיסורים והדרישות, ויש כאן התעלמות מביטחון ובריאות הילדים”, היא מזהירה. שטרית אף שוקלת לקדם הצעת חוק שתאפשר הטלת קנסות וסנקציות על מסגרות הפועלות ללא רישוי, בדומה לרישוי עסקים. “היום יותר קשה לפתוח דוכן פלאפל מאשר לפתוח מעון”, היא אומרת בחריפות.
מעבר לפיקוח, היא מצביעה על משבר חמור בכוח האדם. לדבריה, רק בשנה האחרונה נסגרו 518 מעונות, בעיקר בשל מחסור במטפלות. “50% מהמטפלות עוזבות במהלך שנת העבודה הראשונה, זו עבודה קשה והשכר לא הולם”, היא מציינת. שטרית חושפת כי למרות החלטת ממשלה להעלות את שכר המטפלות, הכסף לא תמיד הגיע אליהן בפועל. “80% מהארגונים לא העבירו את התוספת למטפלות, והכסף נשאר אצל המפעילים”, היא אומרת, ומוסיפה כי כך נוצר מצב שבו אין כוח אדם מתאים, ולעיתים מובאים עובדים ללא הכשרה מספקת.
בהמשך הריאיון היא מביעה תקווה להקמת רשות לגיל הרך, שתאגד תחתיה את הטיפול בנושא ותסיים את הפיצול בין משרד החינוך למשרד הרווחה. “הילדים הרכים שלנו צריכים לקבל את היחס החם והמקצועי ביותר, ואסור לזלזל בזה”, היא מדגישה.
נושא נוסף שבו עוסקת שטרית הוא יוזמת החוק להעדפת משרתי מילואים בקבלה להשכלה גבוהה. לדבריה, מדובר בצעד מתבקש עבור מי שתרמו למדינה שנים ארוכות. “החיילים שלנו נתנו מגופם, מפרנסתם ומהבריאות שלהם, ולא יכולים להשלים בגרויות ופסיכומטרי בזמן שירות”, היא אומרת. היא טוענת כי כיום יש העדפה למגזרים אחרים, בעוד שמשרתי מילואים נדחקים לאחור, ומבהירה כי הצעת החוק מבקשת לחייב את המערכת להעניק להם קדימות. “מי שנותן צריך גם לקבל”, היא מסכמת.
בהתייחסות לזירה המדינית, שטרית מתייחסת ליוזמות הבינלאומיות סביב רצועת עזה ולדיווחים על מעורבות קטרית וטורקית. לדבריה, “ראש הממשלה מתנגד להרכב שמוצע למועצת השלום בעזה, ולא יאפשר התקדמות בלי עמידה בשלושה תנאים ברורים: החזרת החטופים, פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה”. היא מדגישה כי אין כוונה לאפשר למדינות שתמכו בחמאס לקחת חלק בשיקום הרצועה, ומציינת את מערכת היחסים ההדוקה בין ראש הממשלה לנשיא ארצות הברית כגורם משמעותי בקבלת ההחלטות.
לסיום, שטרית מתייחסת לחוק הגיוס ומבהירה כי לדעתה הוא צפוי לעבור. היא דוחה את הטענות כי מדובר ב”חוק השתמטות” וטוענת כי החוק החדש יביא לגיוס אלפי חרדים ויכלול סנקציות אישיות ומוסדיות. “77 שנים המדינה הייתה בלי חוק גיוס. זה חוק מצוין, והוא יביא לחלוקה בנטל”, היא אומרת, ומוסיפה כי גם בקרב רבנים יש הבנה שאין ברירה אחרת.
