חברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד, יו״ר הוועדה לזכויות הילד, לא מנסה לייפות מציאות. גם בימים שבהם הכלכלה מאותתת התאוששות והדרג המדיני מציג הישגים בזירה הבינלאומית, היא מבקשת להסיט את הזרקור דווקא לנקודות הכואבות ביותר של החברה הישראלית. היא מדברת היום ב "רדיו 90" על עזה, החטופים, חוק הגיוס, המשילות בחברה הערבית והילדים שנשארים לבד במסדרונות בתי הספר – כולם, לדבריה, חלק מאותו מאבק ערכי.
על סוגיית עזה והמשך הלחימה, שטרית נחרצת. “לא יתחיל שום שיקום של הרצועה בלי פירוז מוחלט של חמאס מהנשק”, היא אומרת, ומדגישה כי “אין שלב ב’ בלי פירוק החמאס מנשקו, ואין שום משא ומתן בלי החזרת אחרון חללינו לקבר ישראל”. לדבריה, זהו קו ברור שממשלת ישראל לא זזה ממנו מאז היום הראשון. “החזרנו מעל ל־200 חטופים, ואנחנו נחזיר גם אותו. זו לא סיסמה, זו מחויבות”. אומרת בעודה מתכוונת לרן גואילי.
שטרית מתייחסת גם לקו הצהוב בתוך רצועת עזה, אותו קו ביטחוני חדש שמתרחק מגדר היישובים. “זה קו גבול חדש, שהוגדר על ידי הרמטכ״ל. אנחנו לא נסוגים ממנו, ולא נאפשר איום על כוחות צה״ל או על עוטף עזה”, היא אומרת. לדבריה, גם אם תהליך הפירוז אינו נראה לעין בטווח המיידי, מדובר במהלך ארוך טווח. “יש חוסר סבלנות בציבור, ואני מבינה את זה, אבל זה תהליך. אנחנו פועלים לפי תוכנית סדורה ולא סוטים ממנה”.
כאמא לשני חיילי מילואים, שאחד מהם משרת כבר כמעט שנתיים, שטרית מדברת גם ממקום אישי על השחיקה והמחיר. דווקא מהמקום הזה היא מתייצבת להגנת חוק הגיוס שמקודם כיום. “החוק שלנו מגייס 8,100 חרדים בשנה הראשונה ו־23 אלף תוך שלוש שנים, עם סנקציות אישיות ומוסדיות אמיתיות”, היא אומרת. “שלילת רישיון נהיגה, איסור טיסה לחו״ל, קיזוז תקציבי ישיבות – זה לא דף ריק”.
לטענתה, מי שמכנה את ההצעה “חוק המשתמטים” מתעלם מהעובדות. “רק לאחרונה התגייסו 400 חרדים לחשמונאים, ומדובר בלוחמים. לא אנשים שיושבים בצד”. עם זאת, היא מדגישה כי גיוס חרדים לא יכול להיעשות בכפייה. “מה שלא נעשה 77 שנים לא ייעשה ביום אחד. זה חייב להיות תהליך של בניית אמון. בכוח זה לא יעבוד”.
גם על החברה הערבית היא מסרבת לקבל את הטענה ש”לא נעשה כלום”. “אתה שומע היום על יותר כניסות לכפרים, על תפיסת נשקים מגגות של גני ילדים. זה אומר שמתחילים לעבוד”, היא אומרת, גם אם מודה שהקצב לא תמיד משביע רצון. “אי אפשר להגיד שאין משילות. יש עבודה, גם אם היא לא תמיד מקבלת כותרות”.
אך אולי הנושא הקרוב ביותר לליבה הוא תפקידה כיו״ר הוועדה לזכויות הילד. שטרית מדברת בלהט על חרמות בבתי הספר. “אף ילד לא יישאר לבד – זה לא סלוגן, זו שליחות”, היא אומרת. לדבריה, היא יוצאת לשטח, עוברת עיר עיר ומובילה תוכנית שנבנתה במשך שמונה חודשים, במטרה לחולל שינוי אמיתי. “אני מטפלת באופן אישי בילדים שעוברים חרם. מדברת עם מנהלים, מחנכות, יועצות. הבוקר הייתה פנייה מירושלים, ומחר הילדה וההורים אצלי במשרד”.
הקריאה שלה לציבור חדה וברורה. “כל ילד שמסתגר, שלא רוצה ללכת לבית הספר, שלא אוכל – זו נורה אדומה. אסור להתעלם”. שטרית מדגישה כי דלתה פתוחה לכל פנייה. “המייל והטלפון שלי גלויים. אני עונה לכל אחד, וכבר הצלחנו לעזור להרבה מאוד ילדים”.
היא מסכמת במשפט שמזקק את תפיסת עולמה: “אלה הדברים שבונים את העמודים של המדינה. לא רק ביטחון וכלכלה, אלא גם הילדים. הדור הזה עבר קורונה, מלחמה ושבר גדול, ואם לא נקשיב לו – נשלם מחיר כבד”.
