יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"ו: בתוכנית מיוחדת לציון יום הזיכרון ברדיו 90 בהגשת עו"ד אלי אורגד, הובא סיפורו של סגן רון אריאלי ז"ל מחדרה. רון היה קצין צעיר, לוחם ומפקד, שנפל בקרב ברצועת עזה בספטמבר 2025, ביום הולדתו ה-20. הוריו, דניאלה ושגיב, סיפרו בכאב על בן אהוב, ערכי ומלא אור, שהותיר אחריו געגוע עצום וגאווה גדולה.
רון נולד בחדרה וגדל בעיר לצד אחיו גילי ואדיר. בני משפחתו תיארו ילד חייכן, סקרן ואהוב, שהצטיין בלימודים ובספורט והיה מוקף חברים. הוא למד בבית הספר ארלוזורוב ובהמשך ברב-תחומי עמל למדעים ואומנויות. לדבריהם, בכל מקום בלט כחבר נאמן, בעל כושר מנהיגות טבעי ויכולת להתחבב על כל אדם, מילד ועד מבוגר.
כבר מגיל צעיר היה נחוש לתרום למדינה ולשרת כלוחם בגולני. למרות פרופיל רפואי שלא אפשר זאת בתחילה, הוא לא ויתר והגיש שוב ושוב בקשות להעלאת הפרופיל עד שהצליח. בדצמבר 2023 התגייס לגדוד 12 של חטיבת גולני, לחם בלבנון, יצא לקורס מ"כים ובהמשך לקורס קצינים. מפקדיו וחבריו סיפרו על לוחם אמיץ ומפקד אנושי, כזה שעודד ברגעים קשים והרים את רוח הלוחמים סביבו.
הבקשה של רון מאביו: "אל תצא מהבית בלי להגיד לי שלום, בלי חיבוק ובלי נשיקה"
ב-18 בספטמבר 2025, במהלך פעילות מבצעית בשכונת ג'ננה שברפיח, דרום הרצועה, הופעלו מטעני חבלה נגד הכוח שבו נסע. רון נהרג לצד שלושה לוחמים נוספים. לאחר נפילתו הועלה מדרגת סגן משנה לדרגת סגן.
בריאיון המרגש שיתף אביו שגיב בזיכרון קטן שהפך עבורו לעולם שלם. זמן קצר לפני נפילתו, רון ביקש ממנו דבר אחד. הוא סיפר כי יצא לעבודה בזמן שרון ישן, והוא לא רצה להעיר אותו, ואז רון התקשר אליו ושל מדוע לא העיר אותו להגיד לו שלום.
"למה לא הערת אותי ואמרת לי שלום ונתת לי חיבוק? כי אני לא לוקח אותך לרכבת, אמרתי, אתה ישן עוד שעה", שיתף אביו בשיחה, "ואז הוא אמר לי ככה, 'אבא, לא משנה, לא משנה אם אתה לא לוקח אותי ולא משנה שום דבר. אל תצא מהבית בלי להגיד לי שלום. אף פעם אל תצא מהבית בלי להגיד לי שלום. אל תצא בלי לצאת לחיבוק ואל תצא בלי לתת לי נשיקה'". הוא סיפר כי הזיכרון הזה מחבר אותו ליום לפני שרון נהרג: "רון היה בבית עד יום לפני שהוא נהרג יום לפני יום הולדתו, כשידוע, רון נהרג ביום הולדתו העשרים. וזה קרה ביום חמישי, ה-18, ה-9, ויום לפני, ביום רביעי, 24 שעות לפני, אבל הספקתי לתת לו נשיקה וחיבוק".
האב סיפר כי המילים הללו מלוות אותו מאז בכל יום. אמו דניאלה הוסיפה: "הוא היה ילד של אהבה, היה מסיים כל שיחה ב'אמא, אני אוהב אותך הכי בעולם'". הוריו ביקשו שהציבור הישראלי יזכור לא רק את רון, אלא את דור הלוחמים כולו. "יש פה דור אדיר של ילדים – עם בגרות, ציונות וערכיות", אמר האב. לדבריהם, רון סימל אהבת הארץ, נתינה וחיים של משמעות – וגם לאחר מותו, דמותו ממשיכה ללוות את משפחתו, בחיוך, בחיבוק ובמורשת שהשאיר אחריו.
