החשיפה של מפעל הרקטות הזעיר בטול כרם החזירה את הדאגה לביטחון יישובי קו התפר והשרון לקדמת הבמה, והציפה שוב את הפער העמוק בין הצרכים בשטח לבין תגובת המדינה.
לאחר פרסום הודעת דובר צה"ל, השב"כ והמשטרה על איתור שלוש רקטות בשלבי הכנה שונים ומטעני נפץ, כשהאחת אף כוללת ראש קרב פעיל, חיזקה את החשש של ראשי הרשויות שהאיום מתקרב – אך התקציבים שנועדו להגן על היישובים עדיין תקועים.
אושרת גני גונן, ראש המועצה האזורית דרום השרון, מסבירה ל "רדיו 90" כי האיום היה ברור הרבה לפני 7 באוקטובר: "הרבה לפני השבעה באוקטובר התרענו שאנחנו נמצאים במיקום מאוד בעייתי, שגדר ההפרדה פרוצה וששב"חים שעוברים יכולים להיות בקלות גם מחבלים". לדבריה, חשיפת הרקטות האחרונה היא קפיצת מדרגה: "עכשיו אנחנו רואים שיש כאן גם קפיצת מדרגה נוספת באיום על היישובים. זה לא רק על יישובי קו התפר – כל יישובי השרון, ובאמת גם גוש דן, כולם בחשיפה ביטחונית".
היא מדגישה כי למרות שמדובר בגילוי משמעותי, הוא אינו מפתיע: "זו לא פעם ראשונה שנחשפות רקטות באזור, וצריך להגיד שעבודת הצבא והשב"כ היא מצוינת. אבל אסור לרגע אחד לרדד את הכוחות. כל הזמן אמרנו שאסור להפסיק עם חיילי הגמר. אסור להקטין נוכחות צה"לית". לדבריה, האיום הופך לבסיס שמחייב תיעדוף חדש: "האיום על יישובי קו התפר ויישובי השרון וגוש דן הוא איום שצריך להתייחס אליו עכשיו בתיעדוף אחר לחלוטין של הצבא ושל המדינה".
אלא שבעוד האיום מתעצם, התקציבים שהובטחו לרשויות – לא מגיעים. גני גונן לא מסתירה את התסכול: "שנתיים אחרי החלטת ממשלה, אחרי שהיה ברור שצריך לחזק את יישובי קו התפר ולתת להם את כל האמצעים הדרושים – אנחנו עוד לא קיבלנו שקל אחד. מדובר במשרדי ממשלה שונים. היינו חייבים להגיש בג"ץ כי לא הייתה ברירה". על 100 מיליון השקלים שהובטחו ב־2023 וב־2024 היא אומרת: "אנחנו מצפים לקבל אותם באופן מיידי. זה לא מותרות – זה צורך קיומי".
כשנשאלת מה קורה בינתיים, היא אומרת: "אנחנו לא מחכים. אנחנו מתוגברים בכיתות כוננות ובחיילי הגמר, מציבים בשטח כל מה שאנחנו יכולים להציב בכוחות עצמנו. אבל זה לא מספיק. רשויות מקומיות לא יכולות להחליף את המדינה. מדובר באמצעים בהיקפים של מאות מיליונים".
אלי אטון, ראש המועצה האזורית לב השרון, מצייר תמונה דומה – ואף חריפה יותר. הוא אומר ל "רדיו 90" "אנחנו שנתיים באתגר לא פשוט", הוא אומר. "לקח זמן עד שהמדינה הפנימה שקו התפר זה הדבר הבא. כל פעם אנחנו מגלים משהו יותר משמעותי, משהו שמסכן אותנו יותר. והמדינה? אנחנו כמו עניים בפתח".
אטון מתוסכל מהעיכובים התקציביים: "זה דבר שהיה צריך לקרות לפני שנה וחצי. הכול נתקע בבירוקרטיה – עד הפרט האחרון, עד הבורג האחרון. זה לא רציני. אומרים לנו 'בואו נעשה סיור צרכים'. חבר'ה, כולנו יודעים מה צריך. אל תמתינו. בסוף נהיה הדבר הבא, חלילה".
ח"כ יואב סגלוביץ' שנכח במועצה בזמן הראיון מצטרף לדבריו ומספק פרספקטיבה מערכתית: "בסוף, אם משהו מספיק חשוב – הוא קורה. כך עובדת ממשלה. אם זה היה בסדר עדיפות גבוה, הכסף היה יוצא. זה פשוט לא מספיק מעניין". לדבריו, "מי שיושב על ברז קבלת ההחלטות צריך להבין שבקצה יש אנשים. כשירצו זה יזוז מהר".
אטון מדגיש כי הרשויות אינן מחכות למדינה: "מהימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר כבר גייסו התושבים בניצני עוז צוותים, רכשו מצלמות וסיבים אופטיים, הכיתות הכוננות מאומנות. אנחנו תושבים חזקים. המדינה אמורה להיות גורם מסייע, הצבא אמור להגן מעבר לקו הירוק, אבל אנחנו לא מחכים". עם זאת הוא מבהיר: "אף אחד לא עושה לנו טובה. אנחנו מגינים גם על גבולות הארץ".
הוא מציין כי בנושא הירי מהמשולש, המדינה עושה חלק אך לא את העיקר: "המשרד לביטחון לאומי השקיע אצלנו ב־12.5 מיליון שקלים במיגון, גדרות ותאורה, אבל זה לא ימנע ירי מהיישובים. הבעיה העיקרית היא משילות. אם עוד חמש או עשר שנים לא נטפל בזה לא תהיה לנו מדינה לנהל".
שני ראשי הרשויות משדרים מסר דומה: האיום ברור, היכולת לפגוע ביישובי השרון קיימת, והמדינה חייבת להתעורר, לא רק בדיבורים, אלא בתקציבים, בנוכחות ביטחונית ובעשייה.
