בקהילות דרום השרון קורים לא אחת מעשים מרגשים, אך קשה להישאר אדישים אל מול הסיפור של ליבי ריבלין, צעירה בת 19 מכפר-סבא, שנאבקת בסרטן כבר ארבע שנים. אחרי מאבק ארוך ומכאיב, היא נזקקת לטיפול חדשני בארה״ב — ודווקא בני הנוער הם אלה שעמדו בחזית מגייסי הכספים.
בשבועות האחרונים נרתמו עשרות בני נוער מרחבי האזור למען ריבלין, יזמו מכירה ואפייה, פרסמו ברשתות, דפקו על דלתות ועשו כל שיכלו כדי לגייס כסף להמשך הטיפולים. התוצאה עד כה מדהימה: כ-75% מהיעד — 5 מיליון שקלים — כבר גויסו.
“אנחנו יודעים שזה המאבק של החיים שלה,” סיפרה אחת המתנדבות. “אנחנו נמכור עוד, נפרסם עוד, נעשה כל מה שצריך. אף אחד פה לא מוותר על ליבי.”
“אני רק רוצה לחיות — זה כל מה שאני מבקשת”
ליבי, נערה עדינה וחזקה בו זמנית, מספרת בכנות מצמררת על השנים האחרונות:
בגיל 15 וחצי היא התלוננה על כאב ברגל. זמן קצר לאחר מכן היא למדה מילה שליוותה אותה מאז — אוסטאוסרקומה, סרטן עצמות אלים.
“מאותו רגע הכול התרסק,” היא מספרת. “טיפולים, ניתוחים, כאבים, בכי… וכל פעם שהעזתי להרגיש תקווה — רופא נכנס ושבר אותה.”
ליבי עברה 18 טיפולי כימותרפיה, ניתוחים קשים ושיקום ממושך. היא הצליחה לחזור ללימודים, לבגרויות, לחיי חברה, לריקוד — אפילו טסה לחו״ל. ואז הגיעה הקריסה הבאה:
בזמן שחברותיה נערכו לשירות הצבאי, היא קיבלה את ההודעה הכי קשה — הסרטן חזר, הפעם לריאות.
אבל גם אז, היא לא ויתרה.
למרות הפטור מהצבא, ליבי התעקשה להתנדב בשירות לאומי במשרד הביטחון.
“הרגשתי משמעות,” היא משתפת. “חזרתי להיות אני.”
אלא שבמהלך הטיפולים היא עברה שוב ניתוחים מורכבים, והתקווה — שוב התנפצה.
המילים ששמעו ליבי והוריה היו חדות כמו סכין:
“הטיפולים בישראל כבר לא יכולים לעזור.”
הטיפול ביוסטון — התקווה האחרונה
לפני כשבועיים קיבלה ליבי תשובה חיובית מרופאים ביוסטון, טקסס — קיימת אפשרות לטיפול ניסיוני חדשני שעשוי להציל את חייה.
בשורות של תקווה לצד פחד: “כשהבנתי שאני מתאימה לטיפול, הייתי מאושרת,” מספרת ליבי. “ואז סיפרו לנו על העלויות… ושוב חטפתי מכה.”
עלות הטיפול היא כ-5 מיליון שקלים.
ללא הטיפול — אין לה סיכוי.
ואז הגיעו הנוער, הקהילה והציבור הרחב — וחיבקו.
“נעשה הכל בשבילך”
הסיפור של ליבי הפך למבצע קהילתי אדיר: מיזמי אפייה, מכירות מיוחדות, לייבים ברשתות החברתיות, קופות תרומה — והקשות הלבבות הפכו למעשה.
“הנוער כאן מדהים,” כתב אחד המארגנים. “ראינו ילדים בני 14 עומדים שעות כדי למכור עוגות. זה מרגש.”
המסר של ליבי פשוט, ברור ומטלטל:
“אני לא מבקשת רחמים — אני מבקשת את הסיכוי היחיד שלי לחיות.”
ליבי, שהחיים עצרו לה שוב ושוב, לא מוותרת. היא נלחמת — והיא לא לבד. דרום השרון כולו, חברים, משפחה, נוער ואנשים שאינם מכירים אותה — כולם הפכו לעמוד השדרה מאחורי תקווה אחת: להציל את החיים שלה.
או כפי שאומרת אמה בלחש חנוק:
“אנחנו נעשה הכל כדי שתישאר בחיים.”
