פתח תקוה חוותה לאורך שנות המדידה במדד החופש עליות וירידות, אולם ירידה חדה כמו זו שנרשמה השנה לא הייתה צפויה. העיר איבדה לא פחות מ־13 נקודות וצנחה 11 מקומות בדירוג, נתון שמציב סימן שאלה גדול סביב מדיניותה והבחירות שנעשו בה בשנה החולפת.
הביקורת המרכזית נוגעת להתנהלות העירייה בכל הקשור לפיקוח על כניסת עמותות דת לבתי הספר ולמנגנון היידוע של ההורים. בתשובתה לשאלות שנשלחו אליה, טענה העירייה כי היא בוחנת כל עמותה שתתבקש לבחון, אך הוסיפה כי בפועל "לא הגיעו אליה בקשות כאלו". עמדה זו התקבלה באכזבה, שכן היא משקפת היעדר יוזמה ולקיחת אחריות בתחום רגיש ומהותי כל כך.
במקום להוביל מדיניות ברורה, יזומה ושקופה, נדמה כי העירייה בחרה להמתין לפניות חיצוניות, גישה שאינה עולה בקנה אחד עם האחריות המוטלת על רשות מקומית בכל הנוגע לחינוך ילדי העיר. פתח תקוה משלמת השנה מחיר כבד במדד החופש, והמסר ברור: ללא מעורבות פעילה ופיקוח אמיתי, קשה לצפות לשיפור.
