גל מחאה רחב היקף באיראן מעורר בימים האחרונים דאגה עמוקה בקרב הנהגת המשטר בטהרן, כאשר לראשונה זה שנים, מוקד ההתקוממות אינו מגיע משכבות שוליים או מקבוצות אופוזיציה מובהקות, אלא מלב החברה האיראנית – מעמד הביניים והבזארים, הנחשבים לאורך שנים לבסיס התמיכה המרכזי של השלטון.
לדברי פרופ’ עוזי רבי, חוקר המזרח התיכון, מדובר במחאה בעלת מאפיינים חדשים. היום אמר פרפ' עוזי רבי לרדיו 90 בראיון עם ברהנו טגניה :“זו אינה מחאה אידאולוגית על חופש ביטוי או זכויות נשים, אלא מחאה כלכלית קיומית”, הסביר. “אנשים אינם מצליחים להאכיל את ילדיהם, אין מים, אין חשמל, אין תשתיות, ואין אופק. כשהמשפחה – שהיא לב החברה האיראנית – מרגישה שאין עתיד, משהו עמוק נשבר”.
המחאה, שהחלה בערים מרכזיות כדוגמת טהרן, אספהאן ושיראז, מתפשטת כעת גם לערי השדה, ומושכת אליה סטודנטים וקבוצות אוכלוסייה שבדרך כלל אינן מזוהות עם מחאות רחוב. אף שאין מדובר עדיין בהמונים בהיקף של מהפכה, הפיזור הגיאוגרפי הרחב יוצר אפקט מצטבר שמקשה על המשטר להתעלם מהתופעה.
לדברי פרופ' רבי, קיימים שלושה תנאים מרכזיים שעדיין חסרים כדי להפוך את המחאה לאיום ממשי על יציבות המשטר: מנהיגות מאחדת ומוסכמת, נתק תפקודי בכוחות הביטחון וסירוב פקודה רחב היקף. עם זאת, הוא מציין כי כבר עתה ניכרים סדקים ראשונים, כולל עדויות להססנות בקרב גורמי אכיפה, שאינם ששים לפעול באלימות נגד בני משפחתם ושכבות חברתיות המזוהות עמם.
המצב הכלכלי הקשה מהווה זרז מרכזי להתקוממות. מאז החתימה על הסכם הגרעין ב־2015 צנח הריאל האיראני באופן דרמטי – משער של כ־40 אלף ריאל לדולר לכ־1.4 מיליון ריאל כיום. “זו אינפלציה קיצונית”, אומר רבי. “צריך ערימות של שטרות כדי לקנות כיכר לחם. זה עוני שנוגע בעצמות”.
השלכות המשבר ניכרות גם בהגירה גוברת של צעירים איראנים לחו”ל, המפרנסים משם את משפחותיהם באמצעות עבודות מזדמנות. לדבריו, רוב האוכלוסייה באיראן צעירה מאוד, ורבים מהם אינם מכירים מציאות אחרת מלבד המשטר הנוכחי – אך גם אינם רואים בו כל תקווה.
רבי סבור כי המשטר הופתע מעוצמת המחאה, בין היתר בשל הפגיעה התדמיתית הקשה שספג לאחרונה. “האירועים הצבאיים האחרונים והחדירות המיוחסות לישראל ערערו את דימוי העוצמה של המשטר בעיני אזרחיו”, אמר. עם זאת, הוא שולל את האפשרות שמדובר בתרגיל הטעיה יזום מצד טהרן, אך מזהיר כי שלטון המרגיש מאוים עלול לנסות להסיט את הזעם החוצה, ואף להסלים עימותים אזוריים.
באשר לישראל, סבור רבי כי עליה לנהוג באיפוק. “הבעת הזדהות כללית ברשתות מובנת, אבל התבטאות פומבית רשמית עלולה להזיק למוחים עצמם”, ציין. לדבריו, יש לזכור כי המשטר כבר מאשים את ישראל וארצות הברית בליבוי המחאה, וכל התערבות גלויה עלולה לשמש עילה לדיכוי חריף יותר.
בהתייחסו לזירה הלבנונית, ציין רבי כי אף שממשלת לבנון אינה פועלת בנחישות מספקת נגד חיזבאללה, ניכרת במדינה מגמה חדשה של קולות פוליטיים הקוראים לפירוק הארגון מנשקו. עם זאת, הוא מזהיר כי קצב שיקומו של חיזבאללה עדיין עולה על קצב הפגיעות בו, דבר שמחייב את ישראל להמשיך לפעול בנחישות.
לסיום, התייחס רבי גם למעורבות הישראלית ב "סומלילנד", אזור אסטרטגי השוכן סמוך למיצר באב אל־מנדב. לדבריו, מדובר בישות יציבה יחסית באזור רווי טרור, השואפת לשיתופי פעולה מערביים וטכנולוגיים, ומהווה נכס אסטרטגי לישראל בזירה האזורית.
לדברי רבי, המזרח התיכון מצוי בעיצומו של שינוי עמוק. “המשטר האיראני סופג סדקים הולכים ומתרבים. גם אם המחאה הנוכחית תדעך, האור האדום כבר נדלק – והמשטר לא יחזור להיות כפי שהיה”.
