יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"ו: בריאיון מיוחד לציון יום הזיכרון ברדיו 90 בהגשת עו"ד אלי אורגד, חוזר אבי דבוש, תושב קיבוץ נירים ומנכ"ל "רבנים לזכויות אדם", אל השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, והופך את הסיפור האישי שלו לעדות רחבה על כאב, קהילה וחיים לצד טראומה מתמשכת.
דבוש סיפר כי בבוקר הטבח הנורא הוא הסתגר עם משפחתו בממ"ד שעות ארוכות, בזמן שמחבלי ארגון הטרור הרצחני חמאס חדרו לקיבוץ. "אחרי חמש דקות כבר שמענו ירי בתוך הקיבוץ", שחזר, "ואחרי עוד כמה דקות שמענו קולות בערבית מתחת לחלון". לדבריו, במשך שעות ארוכות לא היה ברור אם כוחות צה"ל בדרך, והמשפחה נותרה נצורה בממ"ד בתחושת חוסר ודאות מוחלטת. הוא סיפר כי רק לאחר שעות רבות הגיעו כוחות הצבא לקיבוץ.
"זה היה רגע שכולנו זוכרים כרגע שהכי שמחנו לראות חיילים", תיאר. הוא ומשפחתו שהו במרחבים המוגנים למעלה מ-30 שעות, עד לפינוי תחת אש לאילת ביום שאחרי. תחילה בממ"ד ביתם, ובהמשך יחד עם כל הקיבוץ פונה למועדון בו התרכזו גולם – לפינוי. "באותם רגעים אתה עובר למוד של הישרדות: יש ילדים, יש אחריות, זה מה שמחזיק אותך", הוסיף.
במהלך הריאיון התייחס דבוש גם לתחקיר צה"ל על הקרבות בנירים, ממנו עולה כי הקיבוץ היה בין הראשונים שנפגעו בטבח. הוא שב וקורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית: "90% מאנשי העוטף חושבים שצריך חקירה רצינית וממלכתית. זו שערורייה שעדיין אין ועדה כזו", הדגיש.
כמו כן, לצד העיסוק בכאב, דבוש הביע עמדה שונה, לא נקמה – אלא רחמים ושלום. הוא ציטט את הרמב"ם: "אין משפטי התורה נקמה בעולם, כי אם רחמים, חסד ושלום בעולם", אמר והוסיף כי גם בתוך השבר והאובדן – אסור לאבד את המצפן המוסרי. "אפשר להבין רגשות של נקמה ופחד, אבל אם מאבדים את הרחמים – משהו בנו לקוי", אמר.
בהתייחסו לשיקום קיבוץ נירים, הוא תיאר את הכוח של הקהילה והחיים: "יש כוח מאוד גדול לחיים. אנשים חוזרים לקיבוץ למרות הכול, כי יש חיבור למקום – לריח, לשבילים, לקהילה". לדבריו, גם אחרי האסון הקשה, החיים בנירים ממשיכים מתוך בחירה להיאחז בתקווה. דבוש הדגיש את תפיסתו: "זה מצפן שלא מוותרים עליו: רחמים, חסד ושלום בעולם. גם אם הדרך עוד ארוכה, אסור לנו לוותר על החזון הזה".
