כ־90 אחוז מתלמידי בית הספר היסודי "צליל" בשכונת בית אליעזר בחדרה לא הגיעו אתמול לשעת הלימודים הראשונה, במסגרת שביתת מחאה שיזמו ההורים בעקבות מקרי אלימות מתמשכים, לטענתם, בין כותלי בית הספר.
בית הספר, המונה כ־700 תלמידים מכיתות א’ עד ו’, נחשב לאורך השנים למוסד בעל אוריינטציה מוזיקלית ואמנותית, אך ההורים טוענים כי המציאות היומיומית רחוקה מהתדמית הפסטורלית.
השביתה, שנמשכה כשעה, נועדה לשמש קריאת אזהרה למשרד החינוך ולעיריית חדרה, בדרישה להתערבות מיידית. לדברי ההורים, מדובר בתופעה שאינה נקודתית אלא נמשכת כבר שנים, חרף פגישות שנערכו עם גורמי החינוך בעירייה.
“זו אלימות שבעצם מתמשכת כבר לא שנה ראשונה אלא מספר שנים”, סיפרה מיכל היום לרדיו 90, אם לתלמיד בבית הספר. “המילה ‘בטיפול’ שגורה אצל ההנהלה והצוות החינוכי, אבל בפועל שום דבר לא משתנה”.
לדבריה, מקרי האלימות כוללים אלימות פיזית ומילולית, הצקות, חרמות ואף אירועים חמורים יותר. “יש מקרים של כיסאות שעפים באוויר, כלפי מורים וכלפי ילדים”, אמרה. “היו הצקות וחרמות, ואפילו מקרה שבו אם הוציאה את הבת שלה מבית הספר בגלל חרם”. מיכל הוסיפה כי בנה חווה בעצמו הצקות, גם אם לא באופן יומיומי.
לטענת ההורים, הבעיה מחריפה במיוחד כאשר מחנך או מחנכת אינם נוכחים בכיתה. “מספיק שהמחנך לא נמצא, ואז זה יום של אלימות”, תיארה מיכל. “מורים אחרים לא מצליחים להשתלט, והאלימות נגררת גם כלפיהם”. לדבריה, בשלב מסוים האלימות כבר אינה תלויה בנוכחות איש צוות מסוים והופכת לשגרה.
מעבר לאלימות בין תלמידים, מציינים ההורים גם תופעות של ונדליזם. “יש המון ונדליזם בתוך בית הספר, גם במהלך שעות הלימודים וגם אחר הצהריים”, אמרה. “פותחים מגירות של ילדים בלי רשות, מוציאים ציוד לימודי, וילדים נשארים בלי הדברים שלהם”.
מיכל ציינה כי בעבר, בשנות הלימוד של בתה הגדולה, האווירה הייתה שונה. “כשהבת שלי הייתה בכיתות א’ עד ג’, זה היה אחרת. אולי הייתה הנהלה אחרת שהחזיקה את המערכת בצורה שונה”, אמרה. “מהיום שהבן שלי עלה לכיתה א’, הכול השתנה מקצה לקצה”. לדבריה, גם הדגש המוזיקלי שאפיין את בית הספר נחלש משמעותית. “פעם בית הספר היה מאוד מפורסם בגלל החזון המוזיקלי שלו, אבל בשנה או בשנתיים האחרונות המוזיקה כבר לא באמת שם”.
ממשרד החינוך ועיריית חדרה נמסר בתגובה כי קיימת אפס סובלנות לאלימות מכל סוג, וכי הפיקוח ואגף החינוך נמצאים בקשר שוטף עם הנהלת בית הספר והנהגת ההורים. עוד נמסר כי קיימת תוכנית מערכתית לקידום אקלים מיטבי ומוגנות תלמידים. עם זאת, מיכל אומרת כי ההורים אינם חשים בשינוי בשטח. “יכול להיות שמדברים והכול על השולחן, אבל בפועל לא נעשה שום דבר והאלימות ממשיכה”, אמרה. “מבחינתנו זה עדיין ‘בטיפול’, אבל לא קורה עם זה כלום”.
לדבריה, קשה להצביע על גורם אחד לאלימות, אך ייתכן שמדובר בשילוב של השפעות מהבית וחוסר יכולת של המערכת להתמודד. “יכול להיות שיש הורים שאומרים לילד ‘הרביצו לך? תחזיר’, ואז הילד מרגיש שיש לו לגיטימציה”, אמרה. “אבל בבית הספר צריך להיות גבול ברור”.
ההורים ממתינים לפגישה נוספת עם גורמי העירייה והפיקוח, שאמורה להתקיים בימים הקרובים, ומקווים כי הפעם תוביל לצעדים ממשיים. לדבריהם, המאבק נועד בראש ובראשונה להבטיח את ביטחונם של התלמידים והצוות החינוכי ולהחזיר לבית הספר תחושת מוגנות שאבדה.
