אירועי ונדליזם חוזרים ונשנים פגעו בשבועות האחרונים במצפור לזכרו של רב־סרן רועי צ’אפל מזיכרון יעקב, לוחם שנפל בקרבות בשבעה באוקטובר, שבועות ספורים לפני שחרורו משירות קבע לאחר שבע שנים. המצפור, שהוקם בנקודה המחברת שבילים שבהם נהג רועי לטייל, לרוץ ולרכוב על אופניים סמוך לביתו, נועד להיות מקום של זיכרון, טבע ושלווה, אך עבור משפחתו הפך למקור של כאב מתמשך.
אמו של רועי, אורית צוק, מספרת בראיון ל "יומן 90" כי רועי נהרג לאחר שיצא ממוצב סופה ברכב ממוגן, ניהל קרבות ירי עם מחבלים, ורכבו נפגע מטיל RPG. הוא וחברו המשיכו להילחם כשהתמקמו בין השיחים, עד שנפגע מצלף ונהרג. לזכרו הקימה המשפחה, בסיוע המועצה המקומית, מצפור צנוע המשקיף אל נוף ואדי קברה, עם ספסלים ופק”ל קפה, מקום מפגש למטיילים ולמבקרים המבקשים להתחבר לדמותו ולדרכו.
בחודשים האחרונים החלו בני המשפחה לזהות במקום סימנים חוזרים של השחתה. בתחילה מדובר היה בפסולת, בדלי סיגריות וגללי כלבים. בהמשך רוסס גרפיטי על הספסלים, ואלה נצבעו מחדש בעזרת המועצה. מתוך תקווה להגביר את תחושת הכבוד למקום, נתלו במצפור שני דגלי ישראל ודגל של חטיבת הנח”ל שבה שירת רועי. אולם גם לאחר מכן נמשכו מעשי הוונדליזם.
ימים אחדים לפני הראיון לתוכנית "היומן 90", הגיעה אימו של רועי למצפור ביום הולדתה, במטרה להיות קרובה לבנה, וגילתה שתילים שנעקרו, סיכות יחידה שנתלשו, פסולת פזורה, ולצד כל אלה מכתב אנונימי שהונח בתוך פק”ל הקפה. המכתב, החתום במילה “תושבים”, כלל דרישה להסיר את הדגלים בטענה שהם “בולטים בחריגותם בנוף הטבעי והמקסים של הוואדי”. במכתב נכתב כי “אין לנו שום דבר נגד הדגלים ומה שהם מסמלים, אך מיקומם פוגע בנוף הפתוח”, וביקשו להניפם רק בימי זיכרון וטקסים.
המכתב וההשחתה עוררו זעם וכאב עמוקים בקרב בני המשפחה. אחותו של רועי כתבה כי “זה לא רק ונדליזם של שוליים, זה כישלון של המרחב הציבורי לשמור על הזיכרון ועל האנושיות”. לדבריה, “אני כועסת שהאח שלי נהרג עבורכם, זה לא מגיע לכם, זה לא מגיע לי, וזה בטח לא מגיע לאמא שלי”. עוד הוסיפה כי “חברה שלא מצליחה לשמור על פינת הנצחה צריכה לשאול את עצמה מה עוד היא כבר לא שומרת”.
אורית צוק, בת משפחה, סיפרה למשה גבאי ב "רדיו 90" על ההקמה והכוונה שמאחורי המצפור: “הקמנו כאן מקום פשוט ומשתלב, כדי לאפשר לאנשים ליהנות מהטבע, לשתות כוס קפה ולהרגיש את רועי”. לדבריה, לצד מקרי ההשחתה היא פוגשת גם מבקרים רבים שמכבדים את המקום: “לא פעם אני מגיעה ורואה שמילאו מחדש קפה, תה וגזייה. אנשים יושבים, נהנים ולומדים על רועי”. עם זאת, היא הדגישה כי המכתב חצה קו אדום: “זו דרישה ממשפחה שכולה לצמצם את השכול לתאריך מסוים. אל תשימו לנו את זה בנוף. בעיניי, כשהדברים עטופים בניסוח יפה ואינטלקטואלי, זו אלימות מסוכנת”.
צוק הבהירה כי הדגלים לא יוסרו: “דגל ישראל הוא הדגל של כולנו. בכל מקום שאני רואה דגל אני מרגישה גאווה והודיה. רועי נלחם עם הדגל ועם מה שהוא האמין בו”. לדבריה, המשפחה אף פועלת להחלפת התורנים הזמניים בתורנים מקצועיים וקראה לציבור להגיע ולהניף דגלים נוספים: “כל מי שזה נוגע בו ואכפת לו, שיבוא ויתקע דגל של המדינה או של החטיבה שלו. זו זכות גדולה”.
המועצה המקומית ממשיכה לסייע בשיקום המקום והבטיחה להציב מצלמות אבטחה, אך בני המשפחה מדגישים כי הפנייה העיקרית היא לחברה כולה. “המצפור שהיה אמור להיות עוגן של נחת ושלווה הפך למקום שמוסיף כאב על כאב”, אמרו, וקראו לציבור לכבד את הזיכרון, את הנופלים ואת האנושיות הבסיסית.
