תם עידן של תשע שנים משפטיות מתישות: בתוכנית "יומן 90" בהגשת יוסי הדר, הביא כתב התחנה מיכאל פרוסמושקין את פסיקתו הדרמטית של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ביום חמישי האחרון את ערעור הפרקליטות בעניינו של ראש עיריית חדרה לשעבר, צביקה גנדלמן. בכך הגיע לסיומו הסופי ההליך המשפטי הארוך, שהחל עם פשיטת השוטרים על ביתו לפני כתשע שנים, והותיר את ביטול הרשעתו המקורית על כנו.
הפרשה החלה להתגלגל כבר בראשית שנת 2021, אז הוגש כתב אישום חמור נגד גנדלמן בגין עבירות מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. לאורך ההליך המשפטי הממושך, צוות ההגנה של גנדלמן – שכלל את עורכי הדין ליאור אפשטיין ועמית חדד – העלה שורה של סוגיות חמורות הנוגעות להתנהלות רשויות האכיפה, ובהן שימוש ברוגלה שלא כחוק והצבת מצלמה בלתי חוקית במשרדו. בדצמבר 2024 הרשיע בית משפט השלום את גנדלמן בחלק מהאישומים, אך במאי 2025 ביטל בית משפט השלום בחיפה את הרשעתו והסתפק בקביעה כי ביצע עבירה של אי מילוי חובה רשמית, לצד הטלת 50 שעות לתועלת הציבור – זאת בניגוד לדרישת הפרקליטות להטיל עליו חצי שנת עבודות שירות.
אותה הכרעה לוּותה בביקורת שיפוטית חריפה ביותר כלפי המשטרה והפרקליטות, מה שהוביל את המדינה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בדרישה להרשיע את גנדלמן ולהחמיר בעונשו. ביום חמישי האחרון דחה הרכב של שלושה שופטים במחוזי את הערעור. על פי ההסכמות שאושרו בין הצדדים, התוצאה האופרטיבית נותרה בעינה: גנדלמן לא הורשע, והעונש בדמות עבודות לתועלת הציבור נשמר בשל נסיבותיו האישיות, אולם הנימוקים והמסקנות הביקורתיות שנכתבו בגזר הדין בערכאה הקודמת נמחקו מפסק הדין הסופי.
סניגורו של גנדלמן, עורך הדין ליאור אפשטיין, התארח בשידור אצל יוסי הדר והתייחס לתחושת ההקלה עם סיום המערכה: "תם ונשלם. זה פעם ראשונה שאפשר להגיד תם ונשלם במקרה של גנדלמן… תשע שנים כאלה לא הסתיימו ביום אחד, זה היה קרב יומיומי". אפשטיין הדגיש את המחיר המתיש של ההליך: "זה כל יום קרב, זה יומם ולילה. משרד חדד והמשרד שלנו, עמית ואני ונועה, כתבו 4,000 שאלות בחקירה נגדית בריס פייס. זה קרב".
בהתייחסותו לחוסנו של מרשו לאורך שנות המשפט, אמר אפשטיין: "גנדלמן הוא גנרל גדול, הוא לא מפסיד קרבות. הוא בנה את הצוות, והוא נתן את רוח הלחימה ואת ההשראה. הוא היה לצידנו, אנחנו ידענו בשביל מי אנחנו נלחמים… הוא נתן לנו יד רחבה, ישראלי אמיתי, אפס דאווין, שמבין את המלחמה, מבין את הקרב". לבסוף, כשנשאל על הלקח המרכזי מן הפרשה, סיכם אפשטיין בחדות: "מי שעומד מולם מנצח. מי שנעמד על הרגליים האחוריות, מי שאומר – החיים שלי לא שווים הודאה, אני לא אלך הביתה עם שוחד ועם מרמה".
