יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"ו: בתוכנית המיוחדת לציון יום הזיכרון ברדיו 90, בהגשת עו"ד אלי אורגד, הובא סיפורו של יצחק "זכי" מסיקה ז"ל, לוחם שריון שנפל במלחמת סיני, אך נותר חי בלב משפחתו גם עשרות שנים לאחר מותו. אורגד הקריא דברים מפי אחיינו של זכי, שתיאר כיצד דמותו של הדוד שלא הכיר עברה במשפחה מדור לדור והפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות המשפחתית.
מסיקה נולד ב-13 במרץ 1931 בעיר טריפולי שבלוב, להוריו ניסים ושרה. הוא גדל בבית מסורתי וחם, שבו התחנך לערכים של כבוד, אחריות, עבודה קשה ונתינה. בילדותו למד גם בתלמוד תורה וגם בבית ספר איטלקי, ושילב בין מסורת יהודית עמוקה לפתיחות לעולם הרחב. בשנת 1949 עלה לבדו לישראל – צעד אמיץ שסימל ציונות, אמונה ותחושת שליחות. שנה לאחר מכן הצטרפה אליו כל משפחתו.
בארץ עבד כרפתן בקיבוץ מעברות והיה אהוב על חבריו. בני משפחתו סיפרו כי היה אדם שקט, צנוע ובעל לב רחב, כזה שאפשר לסמוך עליו תמיד. הוא לא חיפש כבוד, אלא "פשוט עשה את מה שצריך": בעבודה, בחברות ובחיים.
כאשר גויס לצה"ל שירת בחיל השריון. עם פרוץ מלחמת סיני בשנת 1956 נקרא לקרב, ובמהלך קרב רפיח, מהקרבות הקשים של מבצע "קדש", נפגע מרסיס ונפל ב-1 בנובמבר 1956, כשהוא בן 25 בלבד. תחילה הובא לקבורה בבית קברות צבאי לשעת חירום, ובהמשך הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
בני המשפחה סיפרו כי מותו הותיר שבר עמוק שלא נסגר מעולם. אמו, שרינה, נשאה את הכאב כל חייה, והאובדן ליווה את המשפחה בכל חג, שמחה ומפגש. "כל סיפור על העבר, תמיד היה שם גם זכי", נוכח בהיעדרו, חלק מהשורשים של המשפחה כולה. בסיום הדברים נאמר כי יצחק "זכי" מסיקה מייצג דור שלם של צעירים שעלו ארצה, עבדו, בנו ונלחמו כדי שתהיה כאן מדינה. "אני לא זכיתי להכיר אותו, אבל אני נושא אותו בלב", הוסיף האחיין. “בזכותם אנחנו כאן”.
