עימות מתמשך מתפתח בימים אלה בין צוללי "סקובה" ובית ספר לצלילה לבין עיריית חדרה, סביב אכיפת העירייה בחופי הים שבהם שוהים כרישים בעונת החורף. לטענת הצוללים, מדובר באכיפה שאינה חוקית, הפוגעת בפעילות מוסדרת ובעלת רישיונות, בעוד העירייה טוענת כי היא פועלת מכוח סמכותה ועל פי חוק.
חדרה היא העיר היחידה בישראל שבאזור חופיה, ובפרט בנקודה מסוימת, שוהים כרישים דרך קבע בחודשי החורף. הנושא עלה לכותרות ביתר שאת לאחר האסון שאירע בשנה שעברה, אז אדם שיצא לצלילה לבדו באזור נטרף על ידי כרישים. בעקבות המקרה נסגר החוף לתקופה מסוימת באמצעות בטונדות, ובהמשך נפתח מחדש, כאשר העירייה החלה לבחון דרכי פיקוח ואכיפה, בעיקר בסופי שבוע שבהם מגיעים צוללים רבים לאזור.
לאחרונה החריף המאבק, בעקבות עימותים בין פקחים עירוניים לצוללי סקובה. אלירן עובדיה, המנהל המקצועי של בית ספר לצלילה, מספר היום ברדיו 90 כי הוביל קבוצה של צוללי מכלים לאזור, ובסיומו של האירוע החליט לפתוח בעצומה ציבורית. לדבריו, העצומה, הנושאת את הכותרת “מאבק צוללי הסקובה בעיריית חדרה – לצלול עם הכרישים”, נועדה לקרוא לעירייה, ובעיקר לאגף האכיפה, להפסיק אכיפה שלדבריו אינה חוקית ומופנית כלפי צוללי סקובה בעלי רישיון.
עובדיה אף פנה לעורך דין, ששלח מכתב התראה רשמי לעיריית חדרה. “הרישיונות מונפקים על ידי מועדוני צלילה שמוסמכים לכך דרך משרד התרבות והספורט”, הסביר. “הצוללן הוא צוללן מקצועי, שעבר הכשרה, יודע להתמודד עם סיטואציות מורכבות, מכיר את תנאי הבטיחות ויודע באיזה ציוד להשתמש. זה מה שהופך את הצלילה לחוקית ולא פיראטית”.
לדבריו, הסמכת הצוללים דומה במהותה להנפקת רישיון נהיגה. “כמו שמשרד התחבורה נותן רישיונות נהיגה, כך מועדוני צלילה ומדריכים מורשים, שפועלים תחת אישור משרד התרבות והספורט, מנפיקים תעודות לצוללים אחרי קורס והכשרה. חלים עלינו חוקים שונים מחוקי עזר עירוניים רגילים שחלים על מתרחצים או על אנשים שנכנסים לים ללא ציוד”.
באשר לשאלת הסיכון, עובדיה טוען כי צלילה עם כרישים היא פעילות מקובלת בעולם. “בכל העולם צוללים עם כרישים. אנשים טסים במיוחד כדי לראות כרישים, ובמקומות אחרים זה מוסדר באמצעות שמורות טבע או אזורים ייעודיים שבהם מתבצעות צלילות מאורגנות על ידי מועדוני צלילה מקומיים. סוף סוף יש לנו בארץ משהו ייחודי, לא סטנדרטי, ואין שום חוק שאוסר לצלול שם. להפך, יש חוקים שמאפשרים לנו לצלול דווקא שם”.
לטענתו, העירייה אינה מציגה מקור חוקי ברור לאיסור. “בסוף עירייה צריכה מקור חוקי. נראה שהיא לא מכירה את החוקים שחלים עלינו ואוכפת חוקי עזר עירוניים שלא נועדו לצוללי סקובה”. הוא מציין כי בעבר המצב היה שונה. “לפני שנתיים או שלוש העירייה התחילה לאכוף, אבל ידעו שלא נותנים דוחות לצוללי מכלים. בפועל היינו נכנסים למים, וצוללים שבאו לשנרקל או להתרחץ היו מקבלים דוחות, ואנחנו לא. השנה זה השתנה”.
עובדיה מדגיש כי עבור בית ספר לצלילה, האפשרות לקבל דוחות אינה פתרון מעשי. “אני לא יכול להגיע עם קבוצה של אנשים ולקבל עשרים דוחות, ואז להתחיל להילחם כדי לבטל אותם. אין לי שום ערובה שבית המשפט יבטל, וזה גם עניין עקרוני ורוחבי, לא דוח כזה או אחר”.
לדבריו, פניות חוזרות לעירייה לא נענו. “ביקשתי לראות צווים, מסמכים, לבדוק אם יש חוק חדש או שינוי כלשהו. הייתה התעלמות מוחלטת”. כעת, הוא אומר, הנושא מתקדם לאפיקים משפטיים. “פניתי גם למבקר המדינה ולמשרד התרבות והספורט. אני מאמין שבשבועות הקרובים יהיו תשובות. אם העירייה תחזור בה ותבין את החוק, הכול יחזור לקדמותו. אם לא, זה בהחלט הולך לכיוון של עתירה מנהלית ואפילו תביעה ייצוגית”.
מעיריית חדרה נמסר בתגובה כי העירייה פועלת מכוח סמכותה על פי החוק ומבצעת אכיפה בהתאם.
