תושבי חריש מתעוררים לעוד בוקר של דאגה ביטחונית -אחרי שפעולה משולבת של שב"כ, ימ"מ וצה"ל הביאה ללכידתה של חוליית מחבלים בכפר ברטעה, הסמוך לעיר.

החולייה, על פי גורמי ביטחון, תכננה לבצע פיגוע בטווח הזמן המיידי. אירוע שלולא סוכל, יכול היה להסתיים באובדן חיים.

המעצר התבצע באחד מבתי העסק בצידו הישראלי של כפר ברטעה, כפר המחולק לשניים, חצי בשליטת ישראל וחצי תחת שליטה פלסטינית. הפעולה הושלמה, כאמור, ללא נפגעים, והחשודים הועברו לחקירת שב"כ. בנוסף, באחד מהמוקדים נתפס גם נשק, אשר נבחן ע"י גורמי הביטחון,  האם יועד לפיגוע שתוכנן.

"שער ביטחון? אפילו אחרי פיגוע – כלום לא קרה"

אירועים כאלה כבר אינם בגדר הפתעה עבור תושבי חריש, שהתרגלו לאיומים מצד הכפר השכן. לאחר הפיגוע הקטלני שאירע לפני כחודשיים במעבר ברטעה, שבו נפצעו שני חיילי מילואים, גבר הלחץ מצד תושבי והנהגת העיר להקים שער ביטחון קבוע בין ברטַעה לחריש.

במהלך הריאיון בתוכנית 'יומן הצהריים עם יוסי הדר, מחזיק תיק הביטחון בחריש, סגן ראש העיר משה בן זיקרי, לא חסך בביקורת כלפי קובעי המדיניות: "גם אני שואל: איך ייתכן שעדיין אין שער ביטחון? זו שאלה שאני שואל שוב ושוב. והתשובה היא פשוטה – בדרג המדיני לא אכפת להם. לא אכפת להם מחריש. הם רואים בה ישוב שולי, קטן, שלא באמת נחשב. זה עצוב ומקומם."

לדבריו, כל הפניות למשרד הביטחון, לצה"ל ולשרים, כולל באמצעות עצומות ומחאות, לא הניבו דבר. "העברנו בקשות, התרענו, זעקנו, והתשובה, בפועל, היא שתיקה. אחרי כל כך הרבה אירועים,  אפילו פיגוע קטלני, עדיין לא הקימו שער."

תושבים ממשיכים לקנות בברטעה: "העיקר לחסוך כמה שקלים – גם במחיר החיים"

אחת הסוגיות שמחריפות את התחושות היא העובדה שתושבים מהעיר עצמה ממשיכים להיכנס לכפר ברטעה לקניות, למרות הסכנה. בן זיקרי מתאר תמונה מטרידה: "הכפר ברטעה נמצא רק 800 מטר מהעיר. אנשים הולכים ברגל לקנות שם. בשבתות עשרות תושבים עוברים לשם. וזה מסוכן. זה לא ‘לא טוב’, זה גרוע. זו סכנת נפשות. כמה שקלים פחות ובתמורה מסכנים חיים." לדבריו, על אף המודעות הגוברת לסכנה, רבים מהתושבים מתעלמים ממנה. "המצב הזה עלול להסתיים באסון, ואנחנו לא מתכוונים לחכות לזה."

"יש שמירה, יש התגייסות – אבל אין תחליף לשער"

חרף העדר מחסום ביטחוני, בחריש לא נשארים עם ידיים שלובות. בן זיקרי מדגיש כי העיר מתארגנת עצמאית ככל יכולתה: "יש לנו כיתת כוננות שהולכת וגדלה, יש שיטור עירוני, סיורים, והתקנו כבר למעלה מ-450 מצלמות. אנחנו עושים הכל, אבל בלי שער ביטחון, זה כמו לשים פלסטר על פצע פתוח."

בזמן השידור, סיפר בן זיקרי כי הוא נמצא בבסיס צאלים, כחלק מאימון למילואימניקים תושבי חריש: "הגענו קרוב למאה לוחמים, כולם תושבים שוויתרו על הפטור, מתאמנים לשוב ולהגן על הבית. זה לא מובן מאליו. יש כאן רוח לחימה אמיתית."

ומה הלאה?

לדברי בן זיקרי, התכנון כעת הוא להמשיך לפעול בערוצים הפוליטיים והצבאיים גם יחד: "אני יורד שוב לירושלים, אכנס לכנסת, אדבר עם כל מי שצריך – עד שהשער הזה יקום. שער בכניסה לברטעה, לא בתוך חריש. הם לא צריכים לעבור אלינו בחופשיות. אם יש מי שיש לו אישור, שייצא. ומי שלא, שיישאר שם."

האירוע האחרון מעיד על המציאות המסוכנת בגבולה המזרחי של העיר, אך גם על תחושת הנטישה שמרגישים התושבים והנהגת העיר מצד הממשלה. "לא ייתכן שנחכה לפיגוע הבא כדי שהמדינה תתעורר," מסכם בן זיקרי. "הפעם סיכלו,  אבל מה יהיה בפעם הבאה?"