החלטת עיריית נתניה לסגור את מיזם "סיטר" – מסגרת עירונית להכשרת צעירים בתחום המוזיקה ממשיכה לעורר מחאה בקרב מוזיקאים, תושבים ואנשי חינוך. לטענת גורמים המעורבים בפרויקט, הסגירה פגעה בעשרות בני נוער מהפריפריה שנעזרו במסגרת כדי להתקדם מקצועית בתחום.
רועה: "מפעל חיים שנסגר בגלל תקציב זעום"
יוני רועה, יוצר ומלחין תושב נתניה המנהל את תוכנית הלימודים במקום בשנים האחרונות, מתאר את סגירת המיזם כפגיעה קשה במרכז שהעניק הזדמנות שווה לילדים ובני נוער ללא אמצעים כלכליים.
לדבריו, "סיטר" סיפק לתלמידיו הכשרה רחבה: פיתוח קול, לימודי גיטרה, תופים וקלידים, כתיבה והלחנה, הפקה מוזיקלית ואף אולפן הקלטות. כל זאת, על פי רועה, בעלות שנתית של כ־160 אלף שקל בלבד מתקציב העירייה.
רועה טוען כי במסגרת פעלה מדיניות ברורה של מתן הזדמנות לנוער מהפריפריה וממשפחות שאינן יכולות לממן לימודי מוזיקה פרטיים.
בעקבות ההחלטה לסגור את "סיטר", הועברו חלק מהפעילויות למסגרת אחרת בשם "טרימולו". לטענת גורמים המעורבים בפרויקט, מדובר במסגרת בעלת אופי שונה שאינה מספקת את תשתית הלימודים והכלים שהיו ב"סיתר", במיוחד עבור תלמידים מתחומים כמו שירה, הלחנה, נגינה והפקה מוזיקלית.
בקרב תושבים ואנשי מקצוע עולה ביקורת על אופן קבלת ההחלטה, ועל כך שפרויקט שהוקם בשעתו בחסות ראש העיר לשעבר מרים פיירברג-איכר ז״ל – מצא את עצמו מחוץ לתקציב.
קריאה למועמדים לראשות העיר: "להחזיר את 'סיטר' לפעילות"
על רקע הבחירות הקרבות ברשות המקומית, גורמים במערכת החינוכית והמוזיקלית בנתניה קוראים לכלל המתמודדים לראשות העיר לבחון מחדש את ההחלטה, ולהתחייב להחזיר את המיזם לפעילות מלאה אם ייבחרו.
עיר כמו נתניה חייבת לטפח את היוצרים והמלחינים שלה – זה מנוע צמיחה תרבותי לעיר כולה".
יוני רואה אמר בעניין כי " סגירת בית הספר העירוני למוסיקה "סיטאר" היא לא רק טעות היא כתב אישום על אובדן הדרך התרבותית של נתניה.
13 שנה "סיטאר" לא היה עוד מוסד לימוד. הוא היה בית. שער פתוח לילדים, ונוער, למבוגרים מכל שכונות העיר. בית שבו לא כופים סגנון, לא מוחקים זהות, אלא נותנים לכל אחד לגדול מתוך העולם המוזיקלי שלו. מקום שבו נערה מדורה שאינה יכולה לשלם מקבלת הזדמנות שווה, ומגיעה עד גמר תוכנית בפריים־טיים. מקום שבו תלמידות כמו לורן ורום עושים את הדרך עד המסך, יוסף חיים הפייטן הופך לקול של העיר, ובר פורמן מגיעה עד לפסטיבל סן ממגדל העמק רק כי האמינה שיש פה מי שמאמין בה בחזרה.
בכל זה פוליטיקה קטנה ומחושבת ניצחה את טובת הציבור.
לספר סיפורים על “הוצאות כבדות” כשהמקום פעל מקרוואנים בתקציב מצומק, זו לא הסיבה זו הכסות. כי באותה נשימה מממנים מוסדות מפוארים ומנופחים בתקציבים של מאות אלפים, בלי תרומה אמיתית לקהילה, ונותנים להם להופיע בכל הארץ על חשבון הציבור. זה לא חזון תרבותי זו פריבילגיה.
"סיטאר" נסגר בדיוק בזמן שבו תרבות קהילתית הייתה צריכה לקבל דחיפה, לא אטימות. בזמן שהילדים על הרצף והלומי קרב מצאו שם מרחב בטוח. בזמן שמישהו כאן עוד ניסה כמעט בהתנדבות, בניסיון של 40 שנה להרים את העיר למקום שבו תרבות היא לא קניית הופעות בסיטונאות, אלא יצירה אמיתית מהשטח.
נתניה לא נכשלת בגלל שאין בה כישרון. היא נכשלת כשלא מקשיבים לאנשים שמכירים את המקצוע מבפנים, כשלא מעריכים עשייה שמגיעה מהלב ולא מהכיס, וכשנותנים לנקמנות לגבור על טובת הציבור.
אני מאחל ומאמין שעם כניסתו של ראש עיר חדש תיכנס גם רוח אחרת: תרבות שלא מודדים אותה רק בשורת התקציב, אלא בהשפעה, בעשייה, בהזדמנות שהיא נותנת למי שלא קיבל הזדמנות בשום מקום אחר.
כי לפעמים התרומה הכי גדולה היא לא כמה זה מכניס אלא כמה זה מצמיח."
