מני יאסו, חבר הוועדה המייעצת של ההתאחדות לכדורגל ולשעבר חבר הנהלת ההתאחדות, יוצא למאבק פומבי ומשפטי בעקבות התכתבויות פנימיות שלטענתו חושפות יחס גזעני ומשפיל כלפיו על רקע מוצאו האתיופי. בריאיון נוקב הוא מתאר פגיעה אישית עמוקה, אכזבה ממערכת שלדבריו הקדיש לה שנים של עשייה, ומבהיר מדוע החליט להגיש תביעה נגד ההתאחדות.

יאסו מספר כי נחשף לפרשה בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר מכרים שלחו לו את הפרסומים. לדבריו, התחושה הראשונה הייתה הלם וכאב עמוק. “הייתי פגוע ברמה שלא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אתה מגיע להתאחדות כדי לעבוד, לקדם, ליזום, ובסוף אתה מגלה שמתחת לפני השטח רואים בך רק צבע עור”, אמר. הוא מדגיש כי בתקופת כהונתו הקצרה יחסית פעל לקידום מחלקות הנוער, הליגות החובבניות ואף הוביל, לדבריו, הסכם היסטורי עם התאחדות הכדורגל האתיופית, שכלל הבאת נבחרות אתיופיה לישראל למשחקי ידידות.

לדבריו, הפגיעה הקשה נובעת גם מהעובדה שחלק מהמעורבים בהתכתבויות הם עובדים שעבורם נלחם בתוך הנהלת ההתאחדות. “אלה אנשים שישבתי איתם בחדר, קיבלנו החלטות ממלכתיות יחד, ואז אתה מגלה שבקבוצת וואטסאפ פנימית משפילים אותך. זה כמו לגלות פתאום את הפרצוף האמיתי”, הוא אומר. יאסו מדגיש כי לא מדובר בחברי הנהלה אלא בעובדים במחלקות שונות, אך לדבריו הדבר אינו מקל מחומרת המעשה.

יאסו מתאר את תוכן ההתכתבויות כקשות במיוחד. “זה היה ירי לכל הכיוונים. אמירות כמו "שיגידו לו ללכת לשחק בליגת מסאי", חוזים פסיכיים, על כל ניצחון כדור פלאפל, בדיחות מבזות על מהירות ועל רעב. אלה דברים שקשה אפילו לשמוע”, אמר. לדבריו, הוא משוכנע שלא כל החומרים נחשפו לציבור, וכי קיימות התכתבויות חמורות אף יותר.

על ההחלטה להגיש תביעה הוא אומר כי לא הייתה פשוטה. “לא היה לי קל להגיש תביעה נגד ההתאחדות, בטח כשמערכת היחסים שלי עם יושב הראש וחברי ההנהלה הייתה טובה. אבל יש דברים שאי אפשר לעבור עליהם בשתיקה. לפעמים אנשים צריכים להרגיש את זה בכיס כדי להבין שהתופעה הזאת חייבת להיעלם”, אמר והוסיף כי מדובר במאבק שאינו אישי בלבד אלא כזה שנועד, לדבריו, לטובת החברה הישראלית כולה.

בהתייחסות לפעולות שננקטו בהתאחדות לאחר הפרסום, אמר יאסו כי הוא מצפה לצעדים חריפים וברורים. “זה לא עוד סימון וי. צריך רעידת אדמה, טלטול אמיתי של הארגון. אין לאנשים שעשו מעשים כאלה שום זכות להישאר שם אפילו שנייה”, אמר. עם זאת, הוא מביע תקווה כי יושב ראש ההתאחדות, שינו זוארץ, יטפל בפרשה בצורה יסודית. “אני לא נאיבי, אבל אני עדיין אופטימי. אני רוצה להאמין שהם עושים בדק בית אמיתי כדי שדבר כזה לא יחזור”.

על התביעה עצמה הוא מסר כי מדובר בתביעה כספית שאינה בהכרח סוף פסוק. “כתב התביעה מדבר בעד עצמו ויכול גם להתרחב בהתאם להתפתחויות. אני מאוד פגוע. שילמתי מחיר אישי וכלכלי כדי לקדם את הכדורגל בארץ, וזה לא משהו שאפשר להחליק”.

יאסו, המנהל מועדון כדורגל באשקלון, מספר גם על הפעילות הענפה בעיר. לדבריו, מדובר בפרויקט שנבנה מאפס וכיום מונה קרוב ל־700 ספורטאים וספורטאיות, כולל מחלקת נוער, קבוצת בוגרים, קבוצת נשים וקבוצות ילדות. “אנחנו במאבק אדיר שנים, בלי תמיכה כלכלית מהעירייה, מסיבות פוליטיות. אבל אנחנו מוכיחים שהמקצועיות שווה יותר מכל פוליטיקה”, הוא אומר.

בהרחבה על מצבה של הקהילה האתיופית בכדורגל הישראלי, יאסו מציין כי חלה התקדמות משמעותית. “כמות השחקנים יוצאי הקהילה רק הולכת וגדלה. היום יש יותר מאמנים, עוזרי מאמנים ובעלי תפקידים. אני פרצתי דרך כחבר הנהלה ראשון אי פעם בהתאחדות, וברגע שנערים רואים דמויות כאלה, הדרך שלהם קלה יותר”, אמר. עם זאת, הוא מודה כי תופעות גזעניות מצד קהל ומחוץ למגרש עדיין קיימות וייקח זמן למגר אותן.

יאסו מתייחס גם לכדורגל האתיופי ומציין כי הליגה שם נמצאת בתנופה משמעותית. לדבריו, לאחר שנים של השעיה מפעילות בינלאומית, נרשמת השקעה בתשתיות, בניית אצטדיונים ומאמנים זרים, ונבחרות צעירות מראות פוטנציאל מרשים. הוא אף מזכיר קשרים היסטוריים בין הכדורגל הישראלי לאתיופי ומביע תקווה לחידוש משחקי ידידות בין הנבחרות. “זה יהיה משחק של אחווה ואחדות. מסר שכולנו ביחד ומתמודדים עם כל אתגר”, אמר.

 יאסו מדגיש כי מאבקו אינו נובע מרצון לנקמה אלא מתוך תחושת שליחות. “כשאתה נפגע מהבית שלך, הכאב עצום. אבל המטרה היא ברורה, למגר תופעות פסולות ולבנות חברה מאוחדת וסולידרית יותר. יש לנו מדינה אחת, וכולנו צריכים לדעת לקבל את השונה בצורה מכבדת”.